ע"א 2285-24 ע"א 2285-24

1.הערעור דנא נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' נאות פרי) בת"א 48165-11-19 מיום 7.1.2024, בגדרו נדחתה תביעת המערערים נגד המשיבים, בה טענו המערערים כי התרשלות המשיבים הובילה ללידת בנם כאשר הוא חולה במחלה תורשתית. בנם של המערערים נפטר, למרבה הצער, בהיותו בן שמונה שנים בלבד.

2.הערעור דנא הוגש ביום 18.3.2024, ובכותרתו צוין כי פסק הדין הומצא למערערים ביום 23.1.2024, וכי המועד האחרון להגשת הערעור הוא 23.3.2024.

3.ביום 24.3.2024 הגישה המשיבה 1 בקשה למחוק את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. בבקשה נטען כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי באי כוח המערערים צפו בפסק הדין באתר כבר ביום 8.1.2024 בשעה 11:45, וכי משכך המועד האחרון להגשת הערעור חלף טרם הגשתו בפועל.

4.בתשובת המערערים עמדו הם על טענתם כי נודע להם לראשונה על פסק הדין עם המצאתו למשרד בא-כוחם ביום 23.1.2024. עוד נטען כי במועד בו מתועדת צפייה של באי-כוח המערערים בפסק הדין, עורך הדין שמייצגם כלל לא שהה במשרדו, שכן היה זה יום חג לעדה הנוצרית אליה הוא משתייך. המערערים טענו עוד כי לא ידוע להם מי מעובדי משרדו של בא-כוחם צפה בפסק הדין במערכת "נט המשפט", וכי הגשת הערעור במועד שבו הוגש נעשתה בתום לב, וטרם שחלפו שישים ימים מיום שפסק הדין הומצא פיזית למשרד בא-כוחם של המערערים. לחילופין נטען, כי אף אם הערעור הוגש באיחור, מדובר באיחור של 8 ימים בלבד, וכי לנוכח מהות ההליך יש להורות על הארכת מועד בדיעבד להגשת הערעור.

5.בהחלטתי מיום 15.4.2024 קבעתי כי המשיבות רשאיות להשיב לבקשתם החלופית של המערערים למתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי בדיעבד. המשיבה 1 השיבה לבקשה האמורה, וטענה כי דינה להידחות. בהקשר זה נטען כי הבקשה להארכת מועד אינה מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה, וכי סיכויי הערעור נמוכים, באשר הוא מופנה בעיקר נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

6.הכללים בעניין כלל ההמצאה וחריג הידיעה פורטו בפסיקה פעמים רבות. בתמצית, יצוין כי ככלל בדין הישראלי מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער. אחת מדרכי ההמצאה על פי הדין היא באמצעות מנגנון של "הודעה באתר" הנשלחת על-ידי מערכת "נט המשפט" לבאי כוח הצדדים (ראו: תקנה 161(1) לתקנות; בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פיסקאות 9-8 (19.12.2018); בע"ם 5381/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (28.11.2019); עניין גבעון, פסקה 9; ע"א 3098/22 סרוגו נ' דותן (22.6.2022)).

7.חריג לכלל ההמצאה הוא "כלל הידיעה", שלפיו כאשר אין ספק כי החלטה שיפוטית הובאה לידי בעל דין אף שלא הומצאה לו כדין, מניין הימים להגשת הליך ערעורי יחל מיום הידיעה. בהקשר זה נפסק כי בנסיבות שבהן קיים תיעוד במערכת "נט-המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, הנטל להוכיח כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה על-פני כלל ההמצאה יוטל על בעל הדין שתועד כמי שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית, וכי בעל הדין שעליו מוטל נטל ההוכחה יידרש לספק הסברים מפורטים ונימוקים משכנעים, הכוללים אסמכתאות מתאימות, על-מנת לעמוד בנטל האמור (ראו: רע"א 6648/20 גבעון נ' ון אמדן (21.12.2020); ע"א 2124/23 שגב התורה והצדקה נ' חברת בנק הדואר בע"מ, פסקאות 11-9 (18.4.2023)).

8.בענייננו, קיים תיעוד במערכת "נט המשפט", כי פסק הדין הומצא למערערים באמצעות הודעה באתר ביום 8.1.2024 בשעה 8:51. במצב דברים זה, המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 10.3.2024, והערעור הוגש באיחור של 8 ימים.

9.יתר על כן, אף בהתעלם ממועד ההמצאה (שכן הצדדים לא התייחסו לתיעוד ההמצאה במערכת "נט המשפט"), הרי שלנוכח התיעוד במערכת "נט המשפט" שלפיו באי-כוחם צפו בפסק הדין ביום 8.1.2024, הנטל להוכיח כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה במקרה הנדון מוטל על המערערים עצמם. ואולם, לאחר עיון בטענות הצדדים, איני סבורה כי המערערים הרימו את הנטל האמור. די אם אציין כי לא הובהר במסגרת תשובת המערערים האם נעשה ניסיון כלשהו לברר מי מבין עובדי משרד באי-כוח המערערים צפה בפסק הדין ביום 8.1.2024, ואף לא הובהר אם בא-כוח המערערים יכול היה לצפות בפסק הדין באמצעות מחשב או טלפון נייד, על אף שלא שהה במשרדו ביום 8.1.2024. במצב דברים זה, איני סבורה כי המערערים סיפקו "הסברים מפורטים ונימוקים משכנעים, הכוללים אסמכתאות מתאימות" כנדרש לשם הרמת נטל ההוכחה המוטל עליהם.

10.העולה מן האמור הוא כי לנוכח מועד המצאת פסק הדין למערערים ואף בשים לב לתחולתו של "חריג הידיעה" במקרה הנדון (בהתעלם ממועד ההמצאה המתועד), יש להתחיל למנות את מניין הימים לנקיטת הליך ערעורי מיום 8.1.2024. התוצאה של קביעה זו היא כי הערעור הוגש באיחור של שמונה ימים.

11.ואולם, לא מצאתי להורות על סילוק הערעור על הסף, שכן ראיתי להיעתר לבקשתם החלופית של המערערים למתן הארכת מועד להגשת הערעור בדיעבד, חרף החוסרים בבקשה וטענות המשיבה 2 בעניין סיכויי ההליך. זאת, בשים לב למהות הערעור ולנסיבותיהם האישיות של המערערים; לכך שמדובר בערעור בזכות; ולמשך האיחור בנקיטת ההליך.

אשר על כן, הטיפול בהליך יימשך כסדרו.