פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2369/96
ע"א 2377/96
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערערת בע"א 2369/96:
הפטריאריכה היוונית אורתודוקסית של ירושלים
המערער בע"א 2377/96
:
יוסף נעמאן נאסר
נ ג ד
המשיבים בע"א 2369/96:
1.
ועד הנוצרים האורתודוכסי
2.
קהילת הנוצרים הרומים אורתודוכסים
3.
נאסר פריד נאסר
4.
נעים חנא נאסר
5.
חאתם סלים ג'ובראן
6.
חנא ג'מאל נאסר
7.
חביב ג'רייס נאסר
8.
סוהיל חביב ג'ובראן
9.
באסם נאסר נאסר
10.
יוסף נעמאן נאסר
המשיבים בע"א 2377/96:
1-9. המשיבים 1-9 לעיל
10.
רשם המקרקעין
11.
פקיד ההסדר
בקשה מיום 12.2.2017; תגובות מיום 2.3.2017
ומיום 27.3.2017
החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיבים 9-1 (להלן: המשיבים ) להורות על ביטולו של צו המניעה אשר ניתן ביום 9.8.1996 כסעד זמני במסגרת הערעורים שבכותרת (בש"א 3931/96), וכנגזרת מכך על מחיקתן של הערות האזהרה אשר נרשמו מכוחו בפנקסי המקרקעין. המערערים מתנגדים לבקשה.
עיינתי בקפידה במסמכים השונים ובהם הבקשה; התגובות לה; פסק הדין אשר ניתן ביום 30.4.2009 בהליכים שבכותרת (להלן: ההליך הערעורי הראשון ) והחלטת ההשלמה מיום 12.8.2009; ופסק הדין מיום 10.10.2016 בע"א 7159/15 ובע"א 7226/15 (להלן: ההליך הערעורי השני ).
אין כל ספק כי צו המניעה הזמני פקע עוד בשנת 2009, עם סיום ההליך הערעורי הראשון. סעד זמני, מעצם טיבו וטבעו, נועד לתקופת ההליך העיקרי בלבד ופוקע עם סיומו (ראו והשוו, תקנה 370(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 1741/16 מרק נ' ביטון (4.4.2016); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי 859 ( מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995)). ואכן, בהחלטה בה ניתן הצו צוין במפורש כי "ניתן בזה צו מניעה האוסר על דיספוזיציות במקרקעין מושא הדיון עד למתן פסק-הדין בערעור " (ההדגשה שלי - ג'ל'). לא זאת אף זאת: בסיפא של החלטת ההשלמה מיום 12.8.2009 צוין כי "ככל שמי מהצדדים סבור כי נדרשים סעדים זמניים לשמירה על זכויותיו פתוחה בפניו הדרך להגיש בעניין זה בקשה מתאימה לערכאה המוסמכת...". גם בכך יש כדי להצביע על כך שהסעד הזמני שניתן במסגרת ההליך הערעורי הראשון, פקע עם סיומו. ואם לא די בכל אלה, אזי בשנת 2011 הורה בית משפט זה על השבת הערבות אשר הופקדה להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני (החלטות כב' השופט ע' פוגלמן מיום 9.2.2011 ומיום 17.5.2011).
משפקע צו המניעה הזמני, ברי כי יש מקום להורות על מחיקת הערות האזהרה אשר נרשמו מכוחו, כפי בקשת המשיבים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מפסק הדין אשר ניתן לפני מספר חודשים בהליך הערעורי השני, הכולל קביעות מסוימות באשר לאופן הרישום של אחת החלקות הרלוונטיות (חלקה 20 בגוש 19205). לא נעלמה מעיניי תהיית המערערים לגבי התכלית העומדת בבסיס בקשת המשיבים להורות על מחיקת הערות האזהרה דווקא עתה וחרף הקביעות האמורות, כמו גם טענותיהם הנוספות. לא למותר לציין כי עסקינן בסכסוך ארוך שנים וכי למרבה הצער, היחסים השוררים בין הצדדים אינם טובים.
נוכח כלל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: הערות האזהרה אשר נרשמו מכוחו של צו המניעה הזמני שניתן במסגרת ההליך הערעורי הראשון ואשר פקע עם סיומו – יימחקו. עם זאת, תוקפה של הוראה זו מושהה למשך 30 ימים על מנת לאפשר למערערים לנקוט כל הליך שיימצאו לנכון, בין בבית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 6147-11-10 (נוכח האמור בפיסקה ח' לפסק הדין בהליך הערעורי השני) ובין בכל ערכאה אחרת. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז
בניסן התשע"ז (23.4.2017).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם