ע"א 2442/99 ערן שדך נ. ת. א. ת. תעשיות בע"מ

המערערים הגישו לבית המשפט שני ערעורים. האחד, ע"א 2442/99, נגע לדחיית בקשתם לברר מרכיבים מסוימים של תביעתם כתביעה נגזרת. האחר, ע"א 7331/00, נגע לפסק הדין של בית המשפט קמא באותם עניינים שנותרו לפניו. ערעור זה חזר, "למען הזהירות", על הטענות שהועלו בע"א 2442/99.

ביום 31.10.00 קבעתי כי הערעורים ישמעו במועד אחד. קביעה זו נעשתה עקב בקשה של המשיבים לדחות את ע"א 2442/99 על הסף, בטענה כי הערעור הוגש על החלטה אחרת.

ביום 13.11.00 הוגשה על ידי המשיבים בתיק 7331/00 בקשה להגדלת ערבון. ביום 29.11.00 הוגשה על ידי המערערים בקשה להקטנת הערבון. מתברר כי הצדדים אף הגישו בקשה משותפת לפיה יראו את בקשותיהם הנוגדות כתגובה אלה לבקשותיהם של אלה.

חרף בקשה זו, לא נדונו הבקשות יחדיו. ביום 30.11.00 התקבלה על ידי החלטה מנהלית, הקובעת כי איחוד ההליכים מחייב תגובה הולמת מבחינת הערבון, וכי ראוי להביא בחשבון את גובה הערבון שנקבע בע"א 2442/99. התוצאה היתה שקבעתי כי הערבון יעמוד על 50,000 ש"ח. הקביעה נעשתה כקביעה מנהלית, המתייחסת לשני התיקים, מבלי שהבקשה של המבקשים להגדלת סכום הערבון הונחה בפני. משמעות ההחלטה כהחלטה מנהלית נועדה רק ליצור מכנה משותף, עליו יוכלו בעלי הדין להגיש את השגותיהם לרשמי בית המשפט. על כן, אפשרתי, בשולי ההחלטה, לבעלי להשיג עליה.

במקביל, דנה כב' הרשמת מאק קלמנוביץ בבקשה להגדיל את סכום הערבון. הרשמת מאק דחתה בקשה זו, על יסוד ההנחה כי סכום הערבון עומד על 100,000 ש"ח, בין היתר משום שלא עמדו לפניה ההחלטות שניתנו על ידי קודם לכן.

עתה מבקשים המשיבים להבהיר את ההחלטה ולקבוע מהו המועד להגשת ערעור. זוהי, ללא ספק, דרך מנומסת להצביע על תקלה, שלא היתה צריכה להתרחש, נוכח ההחלטה על איחוד הדיון. זוהי גם צורה של מתונה של הדגשת משגה, המלמד כי יד ימין לא ידעה את שנעשה על ידי יד שמאל.

תקלה זו יש להסיר. בנסיבות העניין, נוכח העובדה שההחלטה המנהלית המעמידה את הערבון על סכום של 50,000 ש"ח התקבלה, תוך ציון מפורש כי בעלי הדין רשאים להשיג עליה, יגיבו המשיבים על החלטה זו בתוך 7 ימים, והמערערים יגיבו על ההחלטה בתוך 7 ימים נוספים.

על יסוד עמדות הצדדים, תתקבל ההחלטה הסופית, אשר הצדדים רשאים לערער עליה בזכות.