ע"א 2446/10 אמנה אבאזה נ. עזבון המנוח מוסא סאלם אלעוקבי ז"ל

1.

לפני בקשה לסעד זמני בגדרי ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט

א' ש' שילה ), מתאריך 7.2.2010, לדחות על הסף תובענה שהגישה, מחמת השתק פלוגתא.

2.

מר מוסא סאלם אלעוקבי, שעזבונו הוא המשיב כאן, הגיש בשנת 2006, בגדרם של הליכים קודמים בין הצדדים בבית משפט השלום ברמלה, תביעה כספית ותביעה לסילוק ידה של המבקשת מדירת מגורים מסוימת, שהוא טען כי היא דירתו (להלן: הדירה ) והושכרה למבקשת, אשר לא שילמה את דמי השכירות להם התחייבה. המבקשת לא התגוננה, וניתן נגדה פסק דין במעמד צד אחד. לאחר שהחלו הליכי הוצאה לפועל נגדה, עתרה המבקשת לביטול פסק הדין, ולגופם של דברים טענה כי יש הסכם בינה לבין מר אלעוקבי לרכישת הדירה על-ידה (להלן: ההסכם ). מר אלעוקבי חלק על אותנטיות ההסכם שהוצג. בדיון בבקשת הביטול הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט (כב' הרשם ד' סעדון ) כי מומחה לזיהוי כתבי יד יבחן האם מי מן החתימות על גבי ההסכם – מזויפת, ואם כך ימצא, יישאר פסק הדין על כנו. מומחה מונה וקבע כי חתימת מר אלעוקבי, בסבירות גבוהה – זויפה. על רקע האמור נותר פסק הדין על כנו ולא הוגש עליו ערעור (להלן: ההליכים הקודמים ).

3.

בינואר 2009 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה על דרך המרצת פתיחה, שבה עתרה להצהיר שהיא הבעלים של הדירה, ואגב כך ביקשה לעכב הליכי פינוי וסילוק שהחל בהם המשיב. המשיב עתר לדחיית התובענה על הסף, בקשה המיוסדת על טענה של השתק פלוגתא, שעניינו הממצא בהליכים הקודמים כי ההסכם – מזויף. בית המשפט (כב' השופט א' ש' שילה ) קיבל את הבקשה ודחה את התובענה על הסף, בקובעו כי קיים השתק פלוגתא, וכי אין בידי המבקשת כל מסמך אחר להוכיח את טענתה, שרכשה את זכויות הבעלות בדירה.

4.

המבקשת הגישה בתאריך 25.3.2010 ערעור על פסק הדין, ובגדרו עתרה לצו שיימנע את פינויה מן הדירה עד להכרעה בערעור, בשים לב לכך שפינויה אמור להתבצע בתאריך 30.3.2010. המבקשת מציינת כי היא בת 65, הגרה בדירה מזה 15 שנה וחיה מהבטחת הכנסה, ויקשה עליה לפנות את דירתה ולהסדיר דיון חלוף בתוך זמן קצר, דבר שהוא אף בלתי ראוי נוכח טענותיה לזכויות בדירה. לגוף הדברים טוענת המבקשת כי שאלת הבעלות בדירה נידונה בבית המשפט השלום ברמלה רק אגב אורחא, והיא נעדרת נפקות משפטית בהליך בעניין הבעלות. כן טוענת המבקשת כי אין לראות את קביעתו של המומחה כ"תורה מסיני", וראוי היה לאפשר לה להביא חוות דעת נוגדת.

5.

בתאריך 25.3.2010 החלטתי ליתן למבקשת צו ארעי, עד לקבלת תשובת המשיב, ובכפוף להפקדת סכום של 5,000 ש"ח כערבות להבטחת נזקי המשיב עד לתאריך 7.4.2010. הערבות לא הופקדה, כך שהצו הארעי – פקע מאליו.

6.

המשיב מתנגד לבקשה, מטענות מקדמיות שונות ולגופם של דברים. כן הוא טוען כי מטרת הבקשה איננה אלא להמשיך בגרירת רגליים של המבקשת, הנמשכת מזה ארבע שנים. המשיב צירף לתשובתו מסמכים, שלא צורפו לבקשה לסעדים זמניים, המלמדים לכאורה על התחייבות המבקשת, שנמסרה במסגרת הליכי פינוי בהם נקט המשיב, עוד בסוף שנת 2008 (קודם להגשת התובענה הנוכחית על-ידה) לפנות את הדירה עד לתאריך 4.1.2009, וכן בקשה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום ברמלה (ונדחתה) לארכה לסילוק יד "עד שתמצא המבקשת דיור חלוף ומקום לאחסנת חפציה".

7.

דין הבקשה – להידחות . אבהיר כי טענותיו המקדמיות של המשיב (כי המבקשת הגישה את ערעורה באיחור, וכי היה עליה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי תחילה) – אינן מבוססות, ולא על רקע זה אני דוחה את הבקשה.

8.

עם זאת סיכויי הערעור אינם נראים כמבטיחים, וניסיונה של המבקשת לחמוק מתוצאות ההליכים הקודמים איננו פשוט כלל ועיקר. יוזכר כי אף אם תצליח המבקשת בערעורה, הרי שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, ועל המבקשת יהיה עדיין לשכנעו – ללא מסמכים כלשהם, למעט ההסכם, שנקבע כי הוא מזויף – כי היא בעלת זכויות בדירה.

9.

אף מאזן הנוחות איננו נוטה כאן לטובת המבקשת באופן שיצדיק את קבלת הבקשה, וזאת למרות שעסקינן במקרה הקשה של פינוי אדם מדירה, בה הוא מתגורר. מתשובת המשיב מתברר כי המבקשת נמנעת מזה שנים ארוכות מהשבת הדירה – שבית המשפט קבע למעשה כי היא קניינו של המשיב – תוך שהיא מנסה ליצור את הרושם (לרבות בבקשה שלפני) כי המכשול העיקרי העומד בפני הפינוי הוא דוחק הזמן, ומציאת דיור חלוף. על כך יש להוסיף שאילו הייתי מוציא את הצו הזמני המבוקש, והערעור היה נדחה, ספק רב אם היה בידי המבקשת לשפות את המשיב על נזקיו כתוצאה מהוצאת הצו, כנלמד מאי-יכולתה להעמיד אפילו ערבות בסכום נמוך יחסית כתנאי להותרת הצו הארעי בתוקפו.

אציין כי יש אף חומרה בהימנעות המבקשת מלהציג בבקשתה הדחופה לצווים זמניים את מלוא התמונה העובדתית והמסמכים הרלבנטיים.

10.

במצב דברים זה, אין מנוס מלדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. על מנת לאפשר למבקשת, בכל זאת, לשוב ולהיערך לפינויה, אני מורה כי פינויה מן הדירה לא יוכל להיערך לפני תאריך 1.6.2010, אך לא יינתנו ארכות נוספות.

11.

הבקשה נדחית איפוא, בכפוף לאמור בסעיף 10 לעיל. בנסיבות הענין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.