ע"א 2451/11 משה נחמיאס נ. אלי בן דוד

לפניי בקשה לקבוע את העירבון בהליך זה בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪. ייאמר כבר בפתח הדברים כי המערער הגיש בעבר הליך אחר - שבו נקבע תחילה עירבון בסך של 40,000 ₪ - ובגדרו ביקש להפחית את סכום העירבון (ע"א 3020/08). באותו הליך ניתנה החלטה של כבוד הרשמת ג' לוין, שקבעה באופן ברור ומפורש כי לא

הוכח התנאי בדבר חוסר יכולת כלכלית להפקיד עירבון הולם. כבוד הרשמת אף פירטה את החסרים שנתגלו בבקשה מבחינה זו. כבוד הרשמת נאותה להפחית את העירבון ל- 30,000 ₪, וזאת רק משום שנקבע כי העירבון ישמש להבטחת הוצאותיהם של חלק מן המשיבים – שהגיבו לבקשת הפטור – ולא של כל המשיבים ששמם נזכר בהודעת הערעור. יצוין, כי העירבון שנקבע בע"א 3020/08 אכן הופקד. והנה עתה, במסגרת הבקשה שלפניי, מסתמכים המבקשים בעיקרו של דבר – בכל הנוגע להוכחת מצבם הכלכלי – על בקשתם הקודמת, שבה לדבריהם "פרסו בפני ביהמ"ש הנכבד את יכולתם הכלכלית הדלה". אלא שכאמור, וכפי שקבעה כבוד הרשמת לוין, בבקשה הקודמת לא נכללו הפירוט והתיעוד הנדרשים, והדבר משליך מניה וביה גם על הבקשה הנוכחית, אשר לה לא נוסף ולוּ מסמך אחד לגבי היכולת הכלכלית (כגון דפי חשבון בנק). אדרבא, עצם הבחירה לאחוז בנתונים החסרים שהוצגו בבקשה הקודמת, חרף האמור בהחלטתה של כבוד הרשמת לוין, מעיבה על הבקשה שלפניי.

זאת ועוד, טענתו של המערער כי העירבון שנקבע בע"א 3020/08, בשונה מהערבון בענייננו, נועד להבטיח את הוצאותיהם של משיבים רבים – "כעולה מהודעת הערעור נספח ד'" [הערעור בע"א 3020/08] – עומדת בסתירה חזיתית לאמור בהחלטתה של כבוד הרשמת לוין, שלפיה העירבון שנקבע בע"א 3020/08 נועד להבטיח את הוצאותיהם של מקצת מן המשיבים בלבד (והרי זו בדיוק הסיבה לכך שהעירבון בע"א 3020/08 הופחת). טענה זו של המערער טוב היה לה שלא תיטען.

הנה כי כן, בהיעדר הוכחת חוסר יכולת כלכלית, אין כל הצדקה להפחית את העירבון אל מתחת לסכום המקובל והמתאים בתיק זה לפי כלל הפרמטרים הרלבנטיים. לאחר בחינת התיק ועיון בטענות המערער, לא מצאתי כי הסכום המוצע על-ידו הולם את נסיבותיו של המקרה, ואני קובע כי עליו להפקיד עירבון בסך של 30,000 ₪ תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו. אם לא יעשה כן, יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.