ע"א 2500/19 מגידיש דוד נ. רשות מקרקעי ישראל

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, הגעתי לכלל דעה כי אין להתערב בגובה העירבון שנקבע בהליך שבכותרת, על סך של 30,000 ש"ח, אשר עומד בקנה אחד עם סכומי העירבונות בערעורים. זאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובהן מהות ההליך, מורכבותו וההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי.

נוכח טענותיו של המערער אבהיר כי סכומי ההוצאות שנפסקים בבית משפט זה אינם מוגבלים לסכומים הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 (ראו: בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר , (30.6.2005)) ובהחלט ייתכן כי ההוצאות שייקבעו בערעור, ככל שייקבעו, יעמדו על סכומים גבוהים יותר מסכומי ההוצאות שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

בנוסף, משהמערער לא העמיד תשתית עובדתית בנוגע למצבו הכלכלי (ואף לא צירף תצהיר מטעמו), לא ראיתי להורות על הפחתתו של העירבון.

הבקשה נדחית אפוא.