ע"א 2547/00 אמיר נעימי נ. בנק למסחר בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט י. זפט) בבש"א 1091/00 (ה.פ. 107/00) בה ביטל את הצו הארעי שניתן ודחה את הבקשה לצו מניעה זמני שבקשו המבקשים כנגד המשיב בענין מימוש שטר משכנתא לגבי בית המגורים שלהם.

2.אלה הנסיבות שברקע הענין:

המבקשים הינם בעלים של בית מגורים בירושלים, המשמש למגוריהם. ביום 3.4.91 שעבדו את זכויותיהם בנכס לטובת המשיב בנק למסחר בע"מ (להלן - "הבנק") להבטחת סכום שיגיע לבנק מחב' אחים אמיר ופחימה מולזדה בע"מ ו/או הממשכנים ו/או חב' אמפיסל נעימי - יבוא ושיווק 1988 בע"מ וזאת ללא הגבלת סכום. ב- 25.10.99 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבוד על הדירה לצורך גביית החוב שעמד אז על 2.5 מליון ש"ח.

המבקשים הגישו תביעה (ה.פ. 107/00) ובה עתרו לסעד הצהרתי כי לא קמה לבנק זכות לממש את המשכנתא ולחילופין כי עליו לממש קודם את השעבוד שהוטל על חנות לצורך הבטחת חובות החייבים ורק, ובכפוף לכך, מותר לבנק לממש את המשכנתא על בית המגורים. עוד התבקש להצהיר על המשכנתא כמוגבלת בסכום של 100,000 דולר.

הטעמים לסעדים המבוקשים הללו התרכזו בטענות הבאות: עובר לרישום המשכנתא הובטח למבקשים כי השעבוד על בית המגורים הינו פורמלי גרידא ואין חשש כי הוא יועמד למימוש. כן הובטח להם כי המשכנתא על הבית תוגבל ל- 100,000 דולר אף שיירשם במסמך השעבוד כי היא אינה מוגבלת בסכום, וזאת על מנת לחסוך את הביול; עוד נטען כי שווי החוב נמוך בהרבה מהנטען על ידי הבנק.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני לגבי המשך הליכי מימוש המשכנתא לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, קבל תצהירים מהצדדים ושמע עדויות. הוא ניתח בפירוט את סיכויי התביעה והגיע למסקנה כי הסיכויים להצלחת התביעה אינם טובים. משכך, קבע כי גם שיקולי מאזן הנוחות אינם יכולים להצדיק היענות למתן צו זמני, ואי לכך הבקשה נדחתה.

3.בבקשתם לרשות ערעור על החלטת בית משפט קמא חזרו המבקשים על עיקרי טענותיהם שהועלו בערכאה הדיונית. אלה פרטי הטענות:

(א) עובר לחתימה על המשכנתא אמר להם מנהל הבנק כי נכס אחר - קומפלקס של חנויות-אמור להיות משועבד כשעבוד ראשון להחזרת החובות וכי השעבוד על בית המגורים הוא רק ענין פורמלי הנדרש לצורך נוהלי הבנק ואין חשש כי ימומש. כן אמר להם כי השעבוד על בית המגורים מהווה בטחון נוסף מוגבל בסכום של 100,000 דולר בלבד ולכן שווי המשכנתא יוגבל לסכום זה, אף שיכתב במסמכים כי היא אינה מוגבלת בסכום כדי לחסוך במס בולים. על רקע זה הסכימו המבקשים, לטענתם, לחתום על שטר המשכנתא. ואמנם, מספר חודשים לאחר מכן נרשמה משכנתא ללא הגבלת סכום על הנכס הנוסף של החנויות. לאחר מכן מכר הבנק 3 חנויות מתוך 4, ונותרה חנות אחת משועבדת להבטחת חובו. המבקשים האמינו והניחו על סמך דברים שנאמרו להם כי מימוש המשכנתא על בית המגורים יבוא רק לאחר מימוש השעבוד על החנות, ואילו מימש הבנק את החנות היה נפרע מלוא החוב ולא היה כלל צורך במימוש בית המגורים.

(ב) יש לראות את המבקשים כערבים לחוב של אחר. על פי סעיף 5(ד) לחוק הערבות (תיקון) התשנ"ב1992- ערב יחיד שהתחייב לפני תחילת החוק בערבות בסכום שאינו נקוב יהיה ערב רק לסכומים או להתחייבויות בסכום נקוב שניתנו לחייב עד 60 יום לאחר תחילת החוק. כאן, על פי הטענה, הבנק אינו רשאי לממש כנגד המבקשים חוב בשיעור העולה על החוב שהתגבש נכון לתאריך הקובע.

4.נתתי דעתי לפרטי טענות המבקשים ולתשובת המשיבים ובאתי לידי מסקנה כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני, ואין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו. אכן, המבחן העיקרי לצורך ענין זה נעוץ בסיכוייה של התביעה העיקרית וצדק בית משפט קמא בהחליטו כי טענות המבקשים בתמיכה לתביעתם אינם טומנים בחובם סיכויים טובים להצלחה.

אשר לטענה כי הובטח למבקשים כי אחר אמור להיות משועבד בשעבוד ראשון וקודם לשעבוד על דירתם וכי אין כונה של ממש מצד הבנק לממש את המשכנתא על דירתם - טענה זו לא נתבססה, ולו לכאורה, בראיות שהובאו בפני בית משפט קמא. ההיפך מכך: - הראיות שהובאו הפריכו, לכאורה, טיעון זה, משמדובר בעדויות בעל פה שהגיונן וסבירותן מוקשות, הסותרות מסמכים בכתב ודברים מפורשים הכתובים בשטר המשכנתא. יתר על כן, תצהירו ועדותו של איש הבנק פנחסוף שוללים את גרסת המבקשים, וגרסתו הוא נתקבלה על בית משפט קמא כמהימנה. מסקנה זו מתחזקת נוכח קיום פרקטיקה בנקאית מוכרת אשר במסגרתה נוהגים להעלות על הכתב את עיקרי תנאי המשכנתא ובודאי כך אם מדובר בתנאים חריגים. כל רישום כזה לא נעשה. ממסמכי המשכנתא לא עולה כי מדובר בשעבוד בית מגורים שהוא נדחה בפני שעבוד קודם, ובודאי לא נרשם כי ישנה כונה שלא לממש את המשכנתא על הבית, דבר שהיה עומד בסתירה לתכלית שלשמה נוצר השעבוד. הוא הדין באשר לטענה כי המשכנתא הוגבלה לסכום של 100,000 דולר, אף שדבר בענין זה לא נרשם במסמך המשכנתא. מוכרת בפרקטיקה הבנקאית האבחנה בין משכנתא מוגבלת בסכום לבין משכנתא שאינה מוגבלת בסכום, ומקום שהצדדים בוחרים בחלופה המוגבלת בסכום, מוצא הדבר את ביטויו המפורש בהסכם השעבוד. בענייננו צויין במפורש במסמכי השעבוד כי מדובר בחוב שאינו מגובל בסכום, ולפיכך סביר להניח כי הוסכם על שעבוד בלתי מוגבל בסכום והראיות מצביעות, לכאורה, בכיוון זה.

טענת המבקשים בדבר היותם ערבים יחידים אשר ערבותם מוגבלת לסכום חוב נקוב שהיה תקף נכון לתאריך הקובע מכח התיקון לחוק הערבות עשויה היתה להיות בעלת משקל אילו נטענה במועדה ואילו הובאו הוכחות לכאורה לביסוסה. המבקשים לא העלו טענה זו בעת הגשת בקשתם לסעד זמני ולא הוכיחו שום נתון עובדתי הנדרש לצורך ענין זה: לא את היותם ערבים יחידים, לא את גובה החוב הנקוב המחייב אותם והם גם לא הראו נכונות כלשהי לשלם סכום כלשהו על חשבון חוב בהיקף כזה או אחר. בנסיבות אלה טענתם היא סתמית וקשה לייחס לה משקל לצורך מתן צו זמני.

לאור כל אלה, יקשה להתערב במסקנת בית משפט קמא לפיה לא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל להוכיח סיכוי ממשי לזכייה בתביעתם. בית המשפט עיין בתצהירים ובמסמכים, שמע את עדויות המצהירים והתרשם מעדויות אלה לפחות לכאורה. לממצאיו על פי התרשמויות אלה יש לייחס משקל ולא הוצגו טעמים שיש בהם כדי לסתור קביעות אלה לצורך הסעד הזמני.

אשר למאזן הנוחות - אין צריך לומר כי אילו היה סיכוי טוב לתביעה העיקרית היה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים בהינתן העובדה כי מדובר במימוש שעבוד על בית מגוריהם. אולם בהינתן סיכויי התביעה הקלושים, יקשה להחיל את עקרון מאזן הנוחות במנותק מסיכויי התביעה כאמור. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית בקשת רשות הערעור והותרת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא.

הצו הארעי שניתן בבית משפט זה יבוטל.

לאור סכום ההוצאות הנכבד שהוטל על המבקשים בערכאה הראשונה לא אפסוק הוצאות בבקשת רשות ערעור זו.