ע"א 2568/09 סטארקום סיסטמס בע"מ נ. י.מתן מערכות תקשורת ואיתור בע"מ

1.

הערעור שבכותרת נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה ה' גרסטל) בה הוחלט לסלק על הסף המרצת פתיחה שהגישה המערערת לתיקון פסק בוררות שניתן בלונדון על ידי בורר של ה- ICC . התובענה סולקה על הסף על יסוד סעיף 29א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 בעניין פסק בוררות חוץ ועל יסוד הקביעה כי בהתאם לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1985, לו כפוף הליך הבוררות בין הצדדים, בית משפט באנגליה ולא בית משפט בישראל הוא המוסמך לדון בבקשה לתיקון פסק הבוררות.

2.

ההחלטה ניתנה ביום 1.2.2009 והומצאה למערערת ביום 5.2.2009. ביום 22.3.2009 הגישה המערערת את הערעור שבכותרת, וביום 5.5.2009 הגישו המשיבות בקשה לסילוק הערעור על הסף, בטענה כי ההחלטה ניתנת לערעור ברשות בלבד. המערערת, בתגובה, לא חלקה על כך שהדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי היא בדרך של בקשת רשות ערעור. היא הסבירה כי ההליך הוגש כערעור בזכות, כעבור 45 ימים, במקום כבקשת רשות ערעור כעבור 30 ימים הינה טעות בדין.

3.

בד בבד עם התגובה הגישה המערערת בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער. המערערת הסבירה כי טעותה בסיווג ההליך נעוצה בכך שכלל (למעט בהליכי בוררות), החלטה לסילוק על סף נתונה לערעור בזכות. המערערת הוסיפה וטענה כי לא הייתה למשיבות כל הסתמכות כי הסכסוך נשוא הערעור הסתיים עד למועד הגשת הערעור, הואיל והמערערת הייתה רשאית להגיש הליך בבית משפט באנגליה. נטען כי למשיבות לא היה גם כל בסיס לציפייה לסופיות הדיון עד שהוגש כתב הערעור ביום 22.3.009. כן נטען כי אי קבלת הבקשה תגרום עוול ואי צדק קיצוני למערערת, כאשר הסיכויים הלכאוריים של הערעור להתקבל הינם טובים ביותר.

4.

המשיבות מתנגדות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענתן, המערערת לא הצביעה על טעם מיוחד בגינו יש להיעתר לבקשה. לשיטתן, נהגה המערערת בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב קיצוני תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בהגשת הבקשה תוך התעלמות מודעת מהדין. המשיבות מוסיפות כי בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור הן גיבשו ציפייה לגיטימית לסופיות ההליכים המשפטיים בישראל. לבסוף נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הינם קלושים.

5.

לאחר עיון בעמדות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. פסק דין שניתן לפי חוק הבוררות ניתן לערעור ברשות (סעיף 38 לחוק הבוררות). המועד להגשת בקשה לרשות ערעור הינו 30 ימים (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ניתן להאריך מועד להגשת ההליך רק "מטעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). מאחר שפסק הדין התקבל אצל המערערת ביום 5.2.2009, המועד להגשת ההליך הסתיים ביום 8.3.2009. הגשת הערעור לבית משפט זה ביום 22.3.2009 נעשתה איפוא שבועיים לאחר חלוף המועד. הסיבה לאיחור זה נעוצה, כך נטען, בטעות מצד המערערת לגבי הדרך לערער על החלטה לפי חוק הבוררות. מ דובר , אם כן, בטעות שבדין. אין חולק כי בעוד שבעבר שלטה בכיפה הגישה לפיה טעות מסוג זה אינה מהווה בדרך כלל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, חל ריכוך מסוים בעמדה זו במהלך השנים (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(לא פורסם, 29.1.2002). יחד עם זאת, כאשר הטעות נוגעת לדינים מושרשים, ידועים וברורים, ככלל הטעות אינה נחשבת לטעות סבירה המהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.5.2008); בש"ם 10486/08 המועצה המקומית קריית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 2.3.2009)). ברי, עם זאת, כי אין המ דובר בשלילה מוחלטת של מתן ארכות כאשר האיחור נעוץ בטעות כאמור אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות. במסגרת זאת יש להביא בחשבון, בין היתר, את מהות האינטרס העומד על הפרק, את משך האיחור, את סבירותה של הטעות בשים לב לזהות מגיש הבקשה, את שאלת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

6.

במקרה שלפניי, הטעות נוגעת לעניין ידוע וברור על פי הדין (סעיף 38 לחוק הבוררות) ובהחלטה שמצויה באופן מובהק בתחום דיני הבוררות כך שההשגה עליה יכול ותהא רק בדרך של בקשת רשות ערעור. לא מ דובר

בטעות שמקורה במצב משפטי מעורפל או בטעות בלתי נמנעת באורח סביר. הטעות הנטענת אינה מקימה איפוא, כשלעצמה "טעם מיוחד" להארכת מועד. לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מתווספות לטעות שבדין ומצדיקות הארכת מועד. המשיבות הועמדו על כוונת המערערת להשיג על ההחלטה רק עם הגשת הערעור, שבועיים מתום המועד להגשת בקשת רשות לערער. בתצהיר שהוגש מטעם המערערת לא נטען כי זו מסרה למשיבות, בתוך המועד החוקי להגשת בקשת רשות ערעור, כי בכוונתה לפנות לבית המשפט העליון (השוו, ע"א 692/08 Interton Inc נ' AVR Cmmunications Ltd

(לא פורסם, 21.5.2008). אין באמור בבקשה או בתצהיר כדי לבסס את הטענה כי לא נוצרה למשיבות הסתמכות על סופיות הדיון. גם אם במהלך המגעים שהתנהלו בין הצדדים בשנת 2008, עובר למתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי, שני הצדדים חזרו מספר פעמים על כך שימצאו את עצמם בערעור בבית המשפט העליון, אין בכך כדי לשלול את הציפיה של המשיבות לסופיות הדיון שהתגבשה לאחר פסיקת בית המשפט המחוזי ולאחר שחלף המועד להשיג עליה. בנסיבות העניין, המשיבות היו רשאיות להניח כי הסתיים פרק זה של ההתדיינות בין הצדדים ונוצרה להן "חסינות" מפני נקיטת הליך ערעורי מצד המערערת. שיקולים נוספים המטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה הן משכו הארוך יחסית של האיחור וסיכוייה הנמוכים לכאורה של הבקשה לרשות ערעור להתקבל.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא. הערעור שהוגש מבלי שניתנה רשות לכך יימחק מן הרישום. המערערת תשלם למשיבות שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.