ע"א 2568/15 SHAHEEN LIL-MANTOGAT AL GHIZIEH נ. MARINA FOR GENERAL TRADIN

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' יעקב ) שניתן ביום 26.3.2014 בת"א 56727-01-14.

2.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) היא חברה לייבוא ולשיווק של מוצרי מזון הפועלת בשטחי איו"ש

ועזה. מוצרי המזון מיובאים ומשווקים תחת מותג בשם " MARINA " הכולל איור גרפי של משולשים מעל הכיתוב באנגלית. המשיב 2 הוא מנהל המשיבה. בתחילת שנת 2014 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשות - חברות הפועלות אף הן בתחום מוצרי המזון - בטענה כי אלה האחרונות מנסות לייבא מוצרי מזון הנושאים את השם " MEDMARIN " המעוצב באופן דומה למותג " MARINA ", כולל האיור הגרפי של המשולשים מעל הכיתוב באנגלית. בתביעה התבקש בית המשפט, בין היתר, ליתן צו מניעה קבוע נגד המבקשות ולחייב את המבקשות בתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. כן התבקש מתן צו מניעה זמני עד להכרעה בתיק.

3.

ביום 10.2.2014 ניתן צו מניעה זמני לבקשת המשיבים, לאחר שקוים דיון בבקשה ואיש מטעם המבקשות לא התייצב לדיון. באותה החלטה נקבע דיון קדם משפט ליום 26.3.2014.

4.

גם במועד הדיון שנקבע לקדם המשפט כאמור לא התייצב בא כוח המבקשות דאז, עו"ד נידאל

סיאגה . מספר שעות לפני מועד הדיון הגיש עו"ד סיאגה בקשה לדחיית מועד הדיון שבה טען כי לא קיבל הזמנה כדין וכי דבר קיומו נודע לו באקראי באותו יום. בתגובה, הגיש בא כוח המשיבים העתק דוא"ל ששלח לעו"ד סיאגה עוד ביום 16.2.2014 שבו נכתב במפורש כי דיון קדם המשפט נקבע ליום 26.3.2014. כן הוגש דוא"ל מעו"ד סיאגה

שנשלח לבא כוח המשיבים במענה לדוא"ל האמור. לפיכך, קבע בית המשפט כי הצהרתו של עו"ד סיאגה לפיה לא ידע על קיום הדיון איננה אמת, וקיבל את התביעה בהעדר התייצבות מטעם המבקשות.

5.

להשלמת התמונה יצוין, כי המבקשות הגישו בקשה לביטול פסק הדין שנדחתה ביום 25.2.2015 מן הטעם שהתצהירים שצורפו כתמיכה לבקשה הוגשו שלא כדין (בית המשפט עמד על כך שהחתימה שעל גבי התצהיר זויפה). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4405/15) שטרם ניתנה בה החלטה.

6.

המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין שניתן ביום 26.3.2014 (בהתאם להחלטת רשם בית משפט זה ג' לובינסקי מיום 15.6.2015), ובצדו הבקשה הזו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, שכן בית המשפט המחוזי טעה בקבעו כי עו"ד סיאגה לא הצהיר אמת, בין היתר משום שאין אסמכתה מפורשת שממנה ניתן ללמוד כי הוא ידע אודות קיום הדיון באותו מועד. לגופם של דברים נטען, כי בית המשפט לא היה צריך לקבל את התביעה נוכח הטענות השונות שהועלו בכתב ההגנה. אשר למאזן הנוחות, נטען הן כלפי צו המניעה הקבוע והן כלפי חיוב המבקשות בתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪. כך נטען, כי הותרת צו המניעה הקבוע על כנו לתקופת הערעור עלולה לפגוע באופן משמעותי בעסקים של המבקשות, וכי מנגד לא ייגרם נזק למשיבים מהתליית הצו. אשר לפיצוי הכספי, נטען כי אם יתקבל הערעור יהיה קושי להיפרע מן המשיבים שכן המשיבה היא חברה פלסטינית שלא רשומה בישראל.

7.

בתשובתם לבקשה, טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה על כלל רכיביה. ראשית נטען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן הטענה לפיה עו"ד סיאגה לא ידע אודות מועד הדיון היא תמוהה נוכח תכתובות הדוא"ל בינו לבין בא כוח המשיבים. כן הודגש כי עו"ד סיאגה

אף לא התייצב לדיון, על דעת עצמו, אף שלא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה שלו. בנוסף, נטען כי גם בבקשה לביטול פסק דין נפלו פגמים חמורים שעיקרם בהגשת תצהיר מזויף, כקביעתו של בית המשפט המחוזי.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה לא נוטה לטובת המבקשות, לא בענין צו המניעה הקבוע ולא בענין החיוב הכספי. בענין צו המניעה הקבוע, נטען כי זה ניתן בהמשך לצו המניעה הזמני מיום 10.2.2014, וכי גם אם יתקבל הערעור אין הכרח שהצו יבוטל, שכן משמעות קבלת הערעור תהיה החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לדיון בתביעה גופה. כן נטען, כי העובדה שהמבקשת 1 לא קרסה כלכלית עד כה מעידה על כך שטענתה לענין הנזק שייגרם לה נטענה בעלמא. לבסוף נטען, בהקשר זה, כי צו המניעה לא אוסר על המבקשות לייבא ולשווק מוצרים תחת שם מותג אחר שאינו פוגע במותג של המשיבים. בענין

החיוב הכספי, נטען כי המשיבה היא חברה בעלת איתנות כלכלית הפועלת מזה שנים רבות, והיא מנהלת יבוא סחורות דרך ישראל בהיקף של מיליוני שקלים בשנה ומשלמת תשלומי מכס, כך שאין קושי לאכוף עליה החלטות של בית משפט ישראלי. לחלופין, אם עמדתם לא תתקבל, הציעו המשיבים כי בית המשפט יורה על תשלום החיוב הכספי לקופת בית המשפט או לידי בא כוח המבקשות במזומן או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית, כך שהכסף לא יעבור לידי המשיבים עד להכרעה בערעור, אך התשלום לפי פסק הדין יובטח.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בבקשה על נספחיה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא שאין מעכבים את ביצועו של פסק דין אך בשל הגשת ערעור, ובעל הדין שזכה בהליך זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על כן, עיכוב ביצוע הוא החריג, ובעל דין המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין שעליו הוא מערער נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, שהסיכויים לקבלת ערעורו הם טובים; והשני, שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, כי הנזק שעלול להיגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין אך ערעורו יתקבל בסופו של יום, הוא בלתי הפיך והוא עולה על הנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם פסק הדין יעוכב.

9.

בענייננו, בחינת התנאים מובילה למסקנה כי אין להיעתר לבקשה. ראשית, סיכויי הערעור - בהתחשב בטענות המועלות בבקשה - אינם נחזים להיות גבוהים. ושנית, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים, הן באשר לבקשתם בענין

צו המניעה הקבוע והן באשר לבקשתם בענין החיוב הכספי.

10.

אשר לצו המניעה הקבוע: המדובר בצו שניתן בהמשך לצו מניעה זמני מיום 10.2.2014, היינו הצו עומד בתוקף מזה כשנה וחמישה חודשים. המבקשות טענו כי הותרת הצו על כנו עלולה לגרום לקריסתן, אך הן לא הסבירו כיצד פעלו עד עתה, ומדוע נמנע מהן להמשיך בפעילויותיהן העסקיות באותה מתכונת גם בתקופת הערעור. יתר על כן, ודומה שזהו העיקר, צו המניעה הקבוע אינו מונע מהמבקשות לייבא או לשווק מוצרי מזון באופן גורף, אלא הוא מגביל את המבקשות בייבוא ובשיווק באמצעות שם מותג מסוים (או באמצעות שמות דומים לו). אין אפוא קושי כי המבקשות תפעלנה תחת שם מותג אחר (אף אם לא עשו זאת עד כה), עד להכרעה בערעור.

11.

אשר לחיוב הכספי: מתשובת המשיבות עולה כי המשיבה היא חברה בעלת איתנות כלכלית (יודגש כי המבקשות אף לא טענו אחרת), וכי ייבוא מוצריה נעשה דרך שטח ישראל, כך שלא יהיה קושי לאכוף עליה החלטות של בית משפט ישראלי. על כן יש לדחות את טענת המבקשות לפיה יהיה קושי להיפרע מהמשיבים אם יתקבל הערעור, ואין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע גם בענין זה.

12.

בשל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. המבקשות תישאנה בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.