ע"א 2589/04 כלל אינווסטמנט האוס בע"מ נ. עו"ד ד"ר שגב יוסף

1.זו בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד. קרת-מאיר) למתן צו פירוק כנגד המבקשת 2 (להלן – "החברה") ולחילופין לעכב את החלטת בית המשפט המחוזי למנות מנהל מיוחד לחברה, ולחלופי-חילופין, לעכב את מינויו של המשיב 3, עו"ד אליאס, כמנהל מיוחד לחברה, למנות בתקופת עיכוב הביצוע בעל תפקיד אחר במקומו.

2.צו הפירוק כנגד החברה ניתן בעקבות פסק דין שניתן בת.א. 2289/90 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט קלינג), בו התקבלה תביעת המשיבים 1 ו-2 כנגד החברה לשלם להם סכום של 8.7 מליון דולר שהחברה חבה להם. בעקבות פסק דין זה פתח משיב 2 בהליך כנגד החברה לקבלת צו פירוק כאשר בקשת הפירוק נשענת על עילת חדלות הפרעון של החברה ועל עילה הנעוצה בטעמי צדק ויושר המכוונים לכך כי מוסדות החברה משותקים לחלוטין, נכסיה הוברחו ונעשה בהם שימוש לרעה. החברה התנגדה לבקשת הפירוק בטענה העיקרית כי הליך של פירוק יסב לה נזקים בלתי הפיכים בעת שהיא מצויה בהליכי הסדר עם הבנקים כדי לאפשר את הבראתה ושיקומה.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו מצא כי החברה הינה חדלת פרעון וכי החובות הנתבעים מהחברה עולים על נכסי וכי החברה אינה מסוגלת לפורעם. כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים של צדק ויושר לפירוקה משמוסדותיה משותקים לחלוטין והחברה אינה מנהלת כל פעילות עיסקית. כן הצביע על כך שהובאו נתונים שונים המצביעים על חשד רציני כי נעשו בחברה פעולות פסולות לריקונה מנכסיה. בעקבות החלטת הפירוק מונה עו"ד אליאס מנהל מיוחד לחברה מטעם הנושה היחיד שלה. על הפסק הכספי הוגש ערעור לבית משפט זה וטיעונים בהקשר אליו כבר נשמעו. על צו הפירוק הוגש ערעור העומד להתברר במסגרת הליך זה.

3.בימים 7.1.04 ו-12.1.04 דחה בית משפט זה (כב' השופטת נאור) בקשות של החברה לעכב ביצוע הליכי הפירוק שהוחל בהם, ועוד בטרם ניתן צו הפירוק, וכן לעיכוב ביצוע הפסק הכספי שניתן נגדה עד להכרעה בערעור שהגישה על הפסק. ביום 8.4.04 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת קרת-מאיר) בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הליכי הפירוק לאחר שניתן צו פירוק על ידו. הוא קבע בין היתר, כי ביום 15.1.04 הסכימו החברות בקבוצת גלקסו כי אם החברה תיכנס להליכי פירוק ינתן בהסכמתם צו כינוס נכסים נגדם לצורך מימוש אגרות חוב לטובת הבנק הבינלאומי.

4.אינני רואה מקום לעכב את ביצוע הליכי הפירוק של החברה עד להכרעה בערעור. ראשית, העילה המרכזית לפירוק החברה הינה החוב הכספי למשיבים 1 ו-2 הנובע מפסק הדין הכספי, העומד עתה לערעור בפני בית משפט זה. פועלו של פסק זה לא עוכב עד להכרעה בערעור על הפסק ובקשתה של החברה בענין זה נדחתה. ממילא, העילה המרכזית שעליה נשענת החלטת הפירוק נותרה בעינה ולא ניתן בגינה צו עיכוב, והדבר משליך ממילא גם לבקשת עיכוב הליכי הפירוק. שנית, החלטת הפירוק של החברה נסמכה גם על עילות של טעמי צדק ויושר הנוגעות לשיתוקם המוחלט של מוסדות החברה וחשש ממשי כי ננקטו פעולות להברחת נכסיה. לא הובא טעם משכנע על ידי החברה שיש בו כדי לקעקע, ולו לכאורה, את טעמה של עילת פירוק זו, מה גם כי קיומה של עילה זו לא היה במחלוקת ממשית בין הצדדים.

5.באיזון האינטרסים בין עניינה של החברה בעיכוב הליכי הפירוק לבין עניינו של הנושה בקיומם, יש להעדיף בנסיבות הענין את זה של האחרון. עיכובם של הליכי הפירוק בשלב זה עלול להזיק לעניינו הלגיטימי של הנושה לממש תוך זמן סביר את נכסי החברה. בצד אינטרס זה, לא קיים אינטרס נגדי בעל משקל המצדיק הפסקה בהליך כינוס נכסי החברה ומימושם ככל שנותרו לצורך פרעון חובותיה.

אינני מוצאת גם מקום להתערב במינוי המנהל המיוחד מטעמו של הנושה, ובכלל זה בהקשר לטענה הנטענת בדבר ניגוד ענינים בפעולתו. חיזוק לעמדה זו נמצא בגישתו של כונס הנכסים הרשמי.

הבקשה על כל חלקיה נדחית, איפוא.