ע"א 7840/06 בני חכמון נ. זאב וולך

1.במסגרת ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב) בפש"ר 599/03 מיום 1.8.06, הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן פסק-דין בערעור.

2.ביום 4.2.04 ניתן צו כינוס על נכסי המשיב מס' 1 (להלן: החייב) וביום 20.10.04 הוכרז החייב כפושט רגל ועל נכסיו מונה המשיב מס' 2 כנאמן (להלן: הנאמן).

3.הנאמן הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה ארבע בקשות שונות במסגרת הליך פשיטת הרגל כנגד החייב ושמטרתן ביטול הענקות שונות שנעשו על ידיו לטובת בני משפחתו וידידיו, בהתבסס על סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה), שכן במהלך החקירות שביצע הנאמן התברר לו, כי לחייב היו זכויות בארבע דירות שעל-פי הנטען הוענקו לאחרים בהעברות פיקטיביות ללא כל תמורה ובמטרה להבריח נכסים ולמנוע מנושים לתפוס אותם ולהיפרע מהם. בבקשותיו לבית-המשפט המחוזי ביקש הנאמן, כי בית-המשפט יורה על ביטול ההענקות הנ"ל והעברת זכויותיו בדירות או שוויין לקופת הכינוס.

4.בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב) קיבל, ביום 1.8.06, את בקשת הנאמן באופן חלקי, במובן זה, שבוטלו שתי הענקות על זכויות החייב ביחס לשתי דירות בלבד – ביחס להענקת מחצית זכויות החייב לרחל וגדי וולך בדירה שבדרך הים 63 בחיפה (בש"א 950/05) וביחס להענקה על זכויות החייב למבקש, בני חכמון (להלן: המבקש) בדירה שברחוב שלום אש 16/2 בתל-אביב (בש"א 3831/05).

אשר להענקה על זכויות החייב למבקש בדירה שברחוב שלום אש (להלן: הדירה), קבע בית-המשפט המחוזי, כי מדובר בהענקה פיקטיבית פסולה, שאין מאחוריה ולא כלום למעט ניסיון להבריח נכס זה על-ידי העברתו למבקש.

5.על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה ובמסגרתו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור. את בקשתו סומך המבקש על שתיים: ראשית, הוא טוען, כי סיכויו להצליח בערעור טובים, שכן אף הנאמן מודה בסיכומיו, כי המבקש שילם לחייב סכום של 163,493$ בגין רכישת הדירה האמורה. שנית, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם לו נזק קשה. לטענתו, חששו העיקרי הוא, כי במידה וההחלטה לא תעוכב, בכל הקשור לדירת המגורים בה מתגורר המבקש, עלול הערעור להפוך לתיאורטי, שכן הנאמן עתיד לפעול בזמן הקרוב לפינוי המבקש מדירתו ולמכירת הדירה לצדדים שלישיים והשארת המבקש ללא קורת גג, שאז לא ניתן יהיה עוד להשיב את המצב לקדמותו.

מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע ומבקשים לדחותה. לטענתם, סיכויי הערעור נמוכים, שכן החלטת בית-המשפט המחוזי קבעה קביעות עובדתיות מרכזיות וחד-משמעיות, לפיהן מדובר בהענקה פיקטיבית פסולה ובניסיון להבריח את הדירה האמורה על-ידי העברתה למבקש. הנאמן טוען בתגובתו, כי על-פי מידע הידוע לו, המבקש כלל אינו מתגורר בדירה נשוא הערעור. לטענתו, הדבר עולה הן מדו"ח החקירה שהוגש בשעתו מטעם הנאמן לבקשתו בבית-המשפט המחוזי (בש"א 3831/05) והן מהעובדה, כי תצהיר עדותו הראשית של המבקש שהוגש בבש"א 18817/04 ותצהירו בבקשה עצמה נחתמו על-ידי אבי החייב – חכמון דוד, על-פי ייפוי-כוח נוטריוני שנתן לו המבקש בשל הימצאותו של המבקש בחו"ל. עוד מוסיף וטוען הנאמן, כי אין כל ממש בטענות המבקש בנוגע להודאת בעל דין, שכן הנאמן טוען במפורש בסיכומיו, כי אין לקבל את טענות המבקש ואין הוא הודה כלל בתוקפה של העסקה לה טוען המבקש ודי בעיון בסיכומים כדי לגלות, כי הנאמן כפר בטענות המבקש לעסקה כלשהי שנערכה בין המבקש לחייב.

דיון

6.לאחר עיון בבקשה, בטענות הצדדים ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

7.הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).

בעל-דין חייב להוכיח נסיבות מיוחדות המתקיימות בעניינו, המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן נגדו, על-מנת שלא יחול בעניינו עקרון זה. השיקולים אותם ישקול בית-המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין ואשר אותם על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח הינם שניים: האחד, כי סיכויי ההצלחה בערעור הינם גבוהים. והשני, הקושי או המניעה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור, כך שלמעשה יתייתר הערעור.

ברם, בענייננו, הנימוק העיקרי אותו מציג המבקש בבקשתו לעיכוב ביצוע הוא העובדה שהוגש ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, כי לטעמו החלטת בית-המשפט המחוזי הינה שגויה וכי מדובר בפינוי מבית מגוריו.

אין בידי לקבל נימוק זה.

כאמור, הכלל הוא, כי ביצועו של פסק-דין לא יעוכב רק בשל ערעור שהוגש עליו. נקודת המוצא בעניין זה היא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן פסק-הדין המזכה.

יפים לעניין זה דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 670:

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

8.באשר לעניינו של המבקש – ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי, כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם לנושים בעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא תעוכב ההחלטה, ידם של הנושים על העליונה. שכן, טענותיו של המבקש מסתמכות בעיקרן על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי וכידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר עיינה במסמכים ושמעה את העדים, אלא אך ורק במקרים חריגים (ראו ע"א 3338/06 אי.סי.אמ יצרני מיזוג אויר בע"מ נ' ברוך חכים (לא פורסם); ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582). עיכובם של הליכי פשיטת הרגל בשלב זה עלולים להזיק לעניינם הלגיטימי של הנושים לממש את נכסי החייב ללא עיכובים. מנגד נראה, כי הנזק הכלכלי העלול להיגרם למבקש עם פינויו מן הדירה ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי, באם יזכה בערעורו ואינו מצדיק להפסיק את הליך פשיטת הרגל ומימוש נכסי החייב לצורך פירעון חובותיו (ראו ע"א 2589/04 קבוצת גלקסו ואח' נ' י.מ.ש. השקעות בע"מ ואח' (לא פורסם)).

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.