ע"א 2526/10 שלמה זילברמן נ. עו"ד שפלר ישראל בתפקידו כמנהל מיוחד

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפש"ר 1628-06 מיום 9.3.2010 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך ובו התקבלה בקשתו של המשיב 1 ונקבע כי על המבקש לפנות את דירת המגורים בה הוא מתגורר (להלן: הדירה ).

השתלשלות העניינים

1.

בית המשפט המחוזי קבע כי בין המבקש לרעייתו לשעבר נחתם לפני שנים הסכם ממון במסגרתו העביר לה המבקש את חלקו בדירה ונותר להתגורר בה כבר רשות בלבד, כאשר הזכות היחידה המוקנית לו הינה הודעה בת שישים יום טרם פינוי.

2.

נקבע, כי אכן ביקש המשיב 1 תחילה לבטל את הסכם הממון וזאת לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ), אלא שבסופו של יום הגיע להסכם פשרה עם רעייתו לשעבר של המבקש, הסכם שבית המשפט המחוזי קבע שהוא מיטיב מאוד עם הנושים הרגילים של המבקש ומונע תוצאה בלתי רצויה של "בליעת" מרבית סכום הפדיון בידי הנושה המובטח האוחז בשטר משכנתא על הדירה. עוד נקבע, כי לו היתה נדונה בקשתו של המשיב 1 לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל ומוכרעת לטובתו, היה הסכם הממון מבוטל. אולם, משעה שבחרו המשיב 1 ורעייתו לשעבר של המבקש לייתר את הדיון השיפוטי ולהתקשר בהסכם פשרה, עומדת להם הזכות להותיר את ההסכם השנוי במחלוקת בלא לבטלו, וזאת כאשר רעייתו לשעבר של המבקש "פודה" את זכות התביעה ודרישת הביטול של המשיב 1 בתשלום כספי. במצב דברים שכזה, קבע בית המשפט המחוזי, רעייתו לשעבר של המבקש הסכימה לוותר על מקצת מן המכלול של זכויותיה בדמי פדיון הדירה ולהעבירם למשיב 1 בתמורה לויתור על זכות התביעה המוקנית לו לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. נקבע, כי אין רעייתו של המבקש נדרשת לשם כך, להשיב את המצב המשפטי שנים אחורה ולהעביר את זכות הקניין בדירה דרך המבקש, אלא היא מתפשרת על זכויותיה כפי שהוקנו לה בהסכם הממון.

3.

בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש לפיה נקט המשיב 1 בשינוי חזית. נקבע, כי קריאת כתבי הטענות מגלה כי לא היה טעם מצידו של המשיב 1, להעלות את הטענה בדבר הסכם הממון, בטרם הגיש המבקש התנגדות להסכם הפשרה ועימה טיעונים בדבר זכותו לסידור חלוף.

4.

לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי שקל את בקשתו של המבקש להוסיף כתב טענות נוסף וייתכן ובנסיבות אחרות היה נעתר לבקשה לאור חומרת הסעד המבוקש ומראית פני הצדק. ואולם, נקבע כי במקרה דנן פועל מאזן הנוחות באופן חד משמעי לרעת המבקש, מאחר ומדובר במצב בו תשלומים לנושה המובטח אינם משולמים כסדרם וכבר הוצאה התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. במצב דברים שכזה, קבע בית המשפט המחוזי, כל השתהות במימוש הסכם הפשרה עשוי להוביל לפתיחת הליכים יקרים, הוספת ריבית פיגורים לחוב של הנושה המובטח והדבר יגרום לפגיעה מהותית בזכויות הנושים הרגילים. מנגד, קבע בית המשפט המחוזי עומד המבקש, פושט רגל, אשר חתם מרצונו לפני שנים על הסכם הממון לפיו זכויותיו בדירה הן של בר רשות בלבד וכי קיימת זכות לפנותו בכפוף למתן הודעה בת 60 יום.

5.

לאור התוצאה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 25.3.2010. נקבע, כי בנסיבות העניין נוכח העיכוב הנמשך והתנהלות המבקש, אין מקום ליתן צו עיכוב ביצוע מעבר לארכות שכבר ניתנו למבקש הן על ידי בית המשפט והן על ידי המשיב 1. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא מדובר בפינוי אדם מנכס אשר היה בבעלותו, אלא בפינוי בר רשות, כאשר הרשות שניתנה לו תמה לפני זמן רב.

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ביום 28.3.2010. ביום 1.4.2010 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי הדירה (שנקבע ליום 6.4.2010), היא הבקשה שלפניי. בהחלטתי מיום 2.4.2010 בקשתי את תגובת המשיבים והורתי על עיכוב ביצוע ארעי.

הטענות בבקשה

7.

בהתייחס לסיכויי הערעור, נטען כי אלו טובים. על פי הנטען, שגה בית המשפט המחוזי כאשר אסר על המבקש להגיש תגובה מטעמו לתשובת המשיב 1 ולצרף מסמכים שלטענתו הוסתרו על ידי המשיב 1 או רעייתו לשעבר, במיוחד כאשר מדובר בסעד כה חמור. בעניין זה מוסיף המבקש וטוען כי ביקש להתיר לו הגשת תגובה בשל השינוי החד בטענות המשיב 1, אשר רק בתשובתו לתגובת המבקש, בה נדרש סידור חלוף, טען לראשונה כי אין למבקש זכויות בדירה מכוח הסכם הממון. ויודגש, המבקש מודה כי בית המשפט המחוזי התייחס בפסק הדין לטיעוניו אולם לטענתו עמדתו לא הובאה בצורה סדורה ומבוררת באמצעות הגשת תגובה.

8.

המבקש טוען כי המשיב 1 הסתמך על הסכם ממון משנת 2002 אולם לא חשף את ההסכם משנת 2004 בין המבקש לרעייתו לשעבר, אשר קיבל תוקף של פסק דין ובו מודה רעייתו של המבקש לשעבר כי למבקש זכויות בדירה. עוד נטען, כי לאחר חתימת הסכם הממון בשנת 2002 הוצא אישור העירייה לטאבו לצורך העברת הזכויות בדירה על שם המבקש ורעייתו לשעבר.

9.

המבקש מוסיף וטוען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי בהתנהלות המשיב 1 לא היה משום שינוי חזית. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא היה טעם מצידו של המשיב 1 להעלות בבקשה את הסכם הממון בטרם הגיש המבקש את התגובה במסגרתה ביקש סידור חלוף, זאת מאחר ועיון בבקשתו של המשיב 1 מגלה כי הסכם הממון נזכר בה.

10.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ההסדר בין המשיב 1 לבין רעייתו לשעבר של המבקש הינו בגדר הסדר פשרה. בעניין זה נטען כי אם בטל הסכם הממון, או לפחות החלק שבו המתייחס להעברת הזכויות לרעיית המבקש לשעבר, הרי שלמבקש זכויות בדירה. מנגד, אם לא בוטל הסכם הממון הרי ברור וגלוי שהסכמת רעייתו לשעבר של המבקש להענקת מחצית הזכויות למנהל המיוחד נובעת אך ורק מהכרתה בכך שלמבקש מחצית מן הזכויות בדירה.

11.

המבקש טוען כי יש לדחות את טענת המשיב 1 לפיה הוא ויתר על הזכות לסידור חלוף במסגרת מסמכי המשכנתא. נטען, כי אם הויתור תקף הרי שהוא ביחסים שבינו לבין הבנק ולא תקף כלפי צדדים שלישיים, לרבות המשיב 1.

12.

לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, ממצבו הנפשי הקשה ומכך שקבלת הבקשה של המשיב 1 לפנותו מן הדירה תותיר אותו בלא קורת גג ובריחוק מילדיו.

13.

בהתייחס למאזן הנוחות, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה לו לפנות את הדירה בה הוא מתגורר תפגע בו מאחר ואין לו אמצעים לרכוש או לשכור דירת מגורים חלופית. בנוסף, נטען כי במידה ויזכה בערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בעניין זה מוסיף המבקש וטוען כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה זכויותיו בדירה הן של בר רשות בלבד, לטענתו הוא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה ומכוחה של בעלות זו בלבד מבקש המשיב 1 לקבל את תמורת מחצית הזכויות בדירה.

14.

המבקש טוען כי קיימת הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בין היתר, מאחר ולא מדובר בחיוב כספי אלא בפינוי מדירת מגורים. המבקש אף טוען כי הוא אינו מתנגד למכירת הדירה אולם טוען כי הוא זכאי "להגנה האלמנטארית לפיה יוכל להישאר עם קורת גג מעל ראשו".

15.

המבקש מוסיף וטוען, כי הנזק שעלול להיגרם לו במידה ובקשתו תדחה, עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למשיבים אם יעוכב ביצוע פסק הדין. נטען, כי המבקש עלול למצוא עצמו בלא קורת גג ובלא יכולת מעשית לממש את פסק הדין בערעור במידה ויזכה בעוד שהנזק שעלול להיגרם למשיבים הינו לכל היותר עיכוב זמני בתשלום הכספים על פי הסכם המכר.

תגובת המשיב 1

16.

המשיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו עד כה הנושים של המבקש לא זכו לקבל ולו שקל אחד על חשבון החובות, וכעת מנסה המבקש רגע לפני מכירת הדירה לשלשל לכיסו כספים נוספים על חשבון נושיו. על פי הנטען, ערעורו של המבקש לבית משפט זה מהווה ניסיון נוסף מצידו לדחות את הקץ ולטרפד את פרעון החוב לנושים.

17.

המשיב 1 טוען כי המבקש מתוך כוונה להעדיף את רעייתו לשעבר על פני נושיו, חתם לפני שנים על הסכם ממון בו העביר את זכויותיו בדירה וויתר על כל זכות בה לרבות הזכות להתגורר בה, ובכך גילה דעתו כי מאותו רגע אין לו כל זכות בדירה וכי היא אינה נכללת במסת נכסיו. בנוסף, נטען כי בדיון בבית המשפט לענייני משפחה כאשר אושר הסכם הממון, הצהיר המבקש כי אין לו זכיות בנכס. המשיב 1 טוען כי אלמלא מאמציו והמשא ומתן שניהל עם רעייתו לשעבר של המבקש, הרי שהמבקש לא היה זכאי ולו לשקל אחד מתמורת הדירה ולכל זכות בדירה.

18.על פי הנטען, המבקש מתגורר מזה מספר חודשים בדירה מבלי לשלם לרעייתו לשעבר דמי שכירות, בעוד היא נדרשת להתגורר עם ילדיו בבית הוריה, וכעת מנסה המבקש לנצל את רצונה הטוב של רעייתו לשעבר להעביר חלק מן התמורה לקופת הפש"ר ולסיים את הליכי המכר מיד כדי לפתוח דף חדש בחייה.

19.

בניגוד לטענת המבקש, טוען המשיב 1 כי הוא לא שינה את עמדתו. על פי הנטען, המשיב 1 אומנם הטיל ספק בתוקפו של הסכם הממון, אך לא עתר לביטולו וההיפך מכך הוא הנכון. המשיב 1 ביקש מבית המשפט המחוזי לאשר לו לחתום על מסמכים בשם המבקש אשר יאפשרו את השלמת העברת הזכויות מהמבקש לרעייתו לשעבר. נטען, כי ההסכם בין המשיב 1 לבין רעייתו לשעבר של המבקש היה בידי המבקש בעת הגשת תגובתו לבקשת הפינוי והמבקש ידע כי המשיב 1 אינו מבקש לבטל את הסכם הממון וכי בכוונתו לאפשר לרעייתו לשעבר של המבקש להשלים את העברת הזכויות ולמכור את מלוא זכויותיה בדירה. המשיב 1 מוסיף וטוען כי עוד בחודש אוקטובר 2009 ידע המבקש כי בית המשפט המחוזי אישר למשיב 1 לחתום הסכם עם רעייתו לשעבר של המבקש וכי הליכי המכר מתקדמים, ואף ביקש שהות בפינוי הדירה. נטען, כי באף אחת מן השיחות שהתקיימו בין המבקש למשיב 1 הוא לא טען דבר לעניין זכותו לסידור חלוף ואף לא הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.1.2009 אשר אישרה את התקשרותו של המשיב 1 בהסכם עם רעייתו לשעבר של החייב.

20.

המשיב 1 מוסיף וטוען כי אין להתיר למבקש להציג את ההסכם משנת 2004 ואת אישור העירייה (נספחים 7 ו-8 לבקשה) מאחר ומסמכים אלו לא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי ולא הוגשה לבית משפט זה כל בקשה להתיר הגשתם. בנוסף, נטען כי בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי להתיר למבקש להגיש תגובה לא נאמר דבר אודות מסמכים נוספים אשר ברשות המבקש שברצונו להגישם וכן לא צויין מדוע אותם מסמכים לא צורפו לתגובת המבקש.

21.

עוד מוסיף המשיב 1 וטוען כי טענות המבקש ביחס לאי מתן רשות להגיש תגובה לתשובה הן בגדר ערעור מוסווה ופסול על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.2.2010 אשר דחתה את הבקשה להגשת תגובה לתשובה.

22.

עוד נטען, כי המבקש "אינו יכול לתעתע בערכאות השיפוטיות השונות ולטעון טענות סותרות בערכאות השונות". על פי הנטען, הסכם הממון משנת 2002 אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ולא ניתן כעת לטעון טענה העומדת בסתירה מוחלטת לאמור בהסכם הממון ומצג שהציג המבקש בפני בית המשפט לענייני משפחה. על פי הנטען, כל עוד פסק הדין אשר אישר את הסכם הממון משנת 2002 לא בוטל כדין, הוראות הסכם הממון עומדות בתוקפן והחייב אינו יכול לטעון היום טענות עובדתיות הסותרות את הצהרותיו.

23.

לפיכך, טוען המשיב 1 כי המבקש לא הצביע בערעור על כל עילה או טעם שבגללם יש מקום שבית משפט זה יתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

24.

המשיב 1 מוסיף וטוען כי יש לדחות את טענתו של המבקש לפיה חל בעניינו סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, נטען כי המבקש העביר את מלוא זכויותיו בדירה לרעייתו לשעבר ולכן סעיף זה אינו חל בעניינו היות והדירה אינה חלק מנכסיו על פי הקבוע בהסכם הממון.

25.

עוד נטען, כי טיוטת ההסכם להעברת הזכויות בדירה נחתם על ידי רעייתו לשעבר של המבקש והרוכש הפוטנציאלי ואין המשיב 1 צד לו. נטען כי ההתייחסות

למשיב 1 בטיוטת ההסכם נועדה אך ורק כדי להבטיח את העברת הכספים מהרוכש לקופת הנושים וכן להבטיח לרוכש כי יוכל להשלים את העברת הזכויות בנכס על שמו לאור העיקולים הרבים הרשומים על הנכס ולאור הצורך בהשלמת העברת הזכויות.

26.

כן נטען, כי המבקש ויתר על הזכות לדיון חלוף במסגרת מסמכי המשכנתא וממילא ברור כי אם הנושה המובטח יממש את המשכנתא (שכן תשלומי המשכנתא אינם משולמים) המבקש לא יהיה זכאי לסידור חלוף או לכל זכות אחרת. כן נטען, כי במידה והנושה המובטח יממש את הזכויות, היתרה אשר תיוותר ליתר הנושים תהיה נמוכה ולכן פעל המשיב 1 למניעת המכירה על ידי הנושה המובטח. בעניין זה אף נטען, כי בכל יום שחולף יתרת החוב לנושה המובטח גדלה וכפועל יוצא מכך היתרה אשר תיוותר לנושי החייב קטנה.

27.

גם בהתייחס למאזן הנוחות, נטען כי יש לדחות את הבקשה. על פי הנטען, המבקש לא מצא לנכון לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לסידור חלוף טרם דרישת המשיב 1 לפינוי, למרות שידע על ההליכים למכירה ואף הודיע כי בכוונתו לפנות את הדירה עוד בחודש נובמבר 2009. המשיב 1 טוען כי מבקשתו של המבקש עולה כי הוא אינו מתנגד לעצם המכירה ואינו מתנגד לפינוי מן הדירה אך מבקש לעכב את הפינוי עד לחתימת הסכם המכר ומסירת החזקה לרוכש ועד שיימצא לו סידור חלוף. בעניין זה נטען, כי התנאי הראשון אינו ישים שכן רעייתו לשעבר של המבקש כמו גם הרוכש מסרבים להתקשר בהסכם כל עוד המבקש לא פינה את הדירה. ביחס לתנאי השני, נטען כי המבקש מתגורר בדירה מחודש ינואר 2009 ללא תשלום דמי שכירות ובכך יוצא החייב נשכר על חשבון נושיו, רעייתו לשעבר וילדיו. מעבר לכך, נטען כי אם בית משפט זה יקבל את הערעור ויקבע כי החייב זכאי לסידור חלוף הרי שהוא יוכל לגבות את הכספים מקופת הכינוס ולא מדובר במצב בלתי הפיך.

28.

מנגד, נטען כי כל עיכוב במכירת הנכס יגרום לנושים ולרעייתו לשעבר של המבקש נזק עצום כאשר יתרת החוב לנושה המובטח הולכת וגדלה מיום ליום. אשר לרעייתו לשעבר, נטען כי היא מתגוררת יחד עם ילדי בני הזוג בבית הוריה, בשל העדר יכולת לרכוש או לשכור דירה בטרם תימכר הדירה נשוא הבקשה.

תגובת המשיב 3

29.

הכונס הרשמי, סבור כי דין הבקשה להידחות מהטעמים המפורטים בתגובתו של המשיב 1. בנוסף, נטען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן טענותיו של המבקש הינן בעיקר כנגד ממצאים עובדתיים בהם ממעטת ערכאת הערעור להתערב. עוד נטען, כי המבקש לא הרים את נטל הוכחת הנזק שייגרם לו במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין לעומת הנזק העלול להיגרם לכלל הנושים ממתן הסעד המבוקש של עיכוב ביצוע הפינוי. המשיב 3 טוען כי המבקש אינו טוען כנגד עצם הצורך במימוש הדירה ואף טוען כי יזם את מכירתה, כל טענתו היא במישור הכספי – לקבלת כספים לצורך סידור חלוף. משכך, נטען כי אין טעם של ממש בעיכוב מכירת הדירה ופינוי המבקש ממנה.

30.

עוד נטען, כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, נטען כי הנאמן יחזיק בכספים ויש להניח כי לא יחלקם עד למתן החלטה בערעור, ובמידה והערעור יתקבל יהיה בידי המבקש לקבל את שייפסק לו. מאידך, נטען כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי כל השתהות במימוש הסכם הפשרה עלול להוביל לפתיחת הליכים יקרים של מימוש משכנתא בידי הנושה המובטח, באופן שיגרור תוספת ריבית פיגורים שתפגע בנושים הרגילים.

בקשת רעייתו לשעבר של המבקש להצטרף כמשיבה

31.

רעייתו לשעבר של המבקש הגישה בקשה להצטרף כמשיבה בערעור ובקשה להתיר לה הגשת תגובה לבקשת החייב לעיכוב ביצוע פסק הדין. כבר בשלב זה אציין כי בקשתה של רעייתו לשעבר של המבקש להצטרף כמשיבה בערעור תועבר להכרעת רשם בית משפט זה. יוער, כי בתגובה אותה ביקשה לצרף לבקשתה לעיכוב ביצוע חוזרת רעייתו לשעבר של המבקש על הטיעונים שפורטו בהרחבה על ידי המשיב 1.

דיון והכרעה

32.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות על נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי פסק דין יש לממש משעה שניתן והגשת ערעור לא תעכב את ביצועו [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; ע"א 9062/06 קוקיס נ' עיריית פתח תקווה

(לא פורסם, 11.2.2007) בפסקה 6 (להלן: עניין קוקיס )]. כאשר בפני בית המשפט מונחת בקשה לעיכוב ביצוע על המבקש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [ראו למשל: עניין קוקיס , שם, בפסקה 6; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

674 (מהדורה עשירית, 2009)]. כאשר מדובר בפינוי אדם מדירת מגורים נוטה בית המשפט להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע שכן הפינוי עלול ליצור מצב בלתי הפיך בו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו גם אם הערעור יתקבל (ראו: עניין קוקיס , לעיל, בפסקה 6). עם זאת, בעניין קוקיס נקבע כי במקום בו יימצא כי סיכויי הערעור נמוכים תדחה הבקשה לעיכוב ביצוע, גם כאשר עסקינן בפינוי מדירת מגורים. ודוק: הגם שכאשר מדובר בבקשה לעיכוב פינוי דירת מגורים נזקף הדבר לטובת מבקש עיכוב הביצוע, לא בכל הנסיבות עולה הדבר לכדי טעם המצדיק עיכוב הפינוי (ראו: ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי – טפחות

(לא פורסם, 21.5.2007) בפסקה 11).

33.

במקרה שלפניי, מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור, נראה כי עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר התרשמות מכתבי הטענות וטיעוני הצדדים. טענות מסוג זה אין בהן ככלל כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור ולפיכך אין הן מצדיקות עיכוב ביצועו של פסק הדין (השוו: ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 31.3.2009) בפסקה 6). גם טענתו של המבקש בדבר זכות להגיב לתגובת המשיב 1 היא טענה במישור הדיוני ומעבר לכך המבקש עצמו מציין בבקשתו כי בית המשפט המחוזי התייחס לטענותיו, אך לגישתו לא איפשר לו להגיש תשובה סדורה. אשר למסמך משנת 2004, מתגובת המשיבים עולה כי מסמך זה לא הוגש כלל לבית המשפט המחוזי ובבקשה הנוכחית לא הוגשה בקשה להוספתו. מעבר לכך, עיון במסמך אינו מלמד לכאורה על מתן זכות למבקש בדירה, כל שנאמר הוא שלרעייתו לשעבר של המבקש וילדיהם זכות למדור בדירה אשר למבקש אסור לפגוע בה.

לפיכך, לאור ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי המבקש ויתר על זכותו בדירה בהסכם הממון משנת 2002 ומעמדו בדירה היה של בר רשות בלבד. משכך, אין הוא זכאי לסידור חלוף על פי פקודת פשיטת הרגל. עם זאת, טענתו זו של המבקש (כמו יתר טענותיו) תתברר במהלך הדיון בערעורו לגופו של עניין, אולם בשלב זה, ומבלי להביע כאמור עמדה בדבר סיכויי הערעור, מצאתי כי בין כך ובין כך, מאזן הנוחות נוטה דווקא לרעת המבקש, כפי שיפורט.

34.

במקרה דנן ועל אף הסעד המבוקש, קרי פינוי מדירת מגורים, הגעתי לכלל מסקנה כי באיזון בין הנזק שעלול להיגרם לנושים בעיכוב החלטת בית המשפט המחוזי לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא תעוכב ההחלטה, ידם של הנושים על העליונה. עיכוב מכירת הדירה עלול להזיק לאינטרסים הלגיטימיים של הנושים כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, כמו גם לאינטרס הלגיטימי של רעייתו לשעבר של המבקש. מנגד, את נזקו של המבקש שאינו מתנגד כאמור למכירת הדירה, ניתן יהיה להטיב על ידי פיצוי כספי באם יזכה בערעור (השוו: ע"א 7840/06 חכמון נ' וולך (לא פורסם, 7.12.2006) בפסקה 8). ויודגש, המבקש מצהיר בבקשתו כי הוא אינו מתנגד כאמור למכירת הדירה אלא מבקש לעכב את הפינוי עד למציאת סידור חלוף, כפי שעולה מתגובת המשיבים המבקש מתגורר בדירה במשך תקופה ארוכה מבלי לשלם דמי שכירות בעוד רעייתו לשעבר וילדיו מתגוררים בבית הוריה. מעבר לכך, מקובלת עלי עמדת המשיב 1 כאמור ולפיה במידה וערעורו של המבקש יתקבל, וייקבע כי הוא זכאי לסידור חלוף, הוא יוכל לגבות את הכספים מקופת הכינוס.

35.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 2.4.2010 מבוטל בזאת. המבקש יישא בשכר טרחה ובהוצאות המשיבים בסך 2,500 ש"ח למשיב 1 ובסך 2,500 ש"ח למשיב 3. בקשתה של רעייתו לשעבר של המבקש להצטרף כמשיבה בהליך תועבר להכרעת רשם בית משפט זה, כאמור בפסקה 31.