בש"א 7797/14 עזרא בן משה נ. ההסתדרות הציונית העולמית החטיבה להתיישבות

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא ד' חשין , סגן הנשיא מ' דרורי והשופט ע' שחם , ע"א 43202-03-14) מיום 19.10.2014, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס , תא"ח 48631-10-13) מיום 3.2.2014. בקשת המבקש נוגעת לעיכוב ביצוע פינויו מדירת מגוריו ומכירתה לאחר.

2.

ההסתדרות הציונית העולמית, החטיבה להתיישבות (המשיבה 1, להלן: החטיבה ) היא בעלת זכויות במקרקעין ביישוב סוסיא, המנוהל על-ידי אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ (המשיבה 2, להלן:

האגודה ). החטיבה הקימה מבנים ביישוב סוסיא, ובהם בית המגורים שהושכר למבקש בשנת 2003. בהמשך, טיפלה האגודה בגביית דמי השכירות.

3.

החטיבה והאגודה הגישו תביעה לפינוי המושכר נגד המבקש בגין אי-תשלום דמי שכירות, ובית משפט השלום נתן פסק דין לטובתם לפיו על המבקש לפנות את המושכר עד ליום 1.4.2014. בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי המבקש לא שילם דמי שכירות במשך כ-8 שנים, וכמו כן נדחו טענותיו לעניין אפליה בה נקטו המשיבות כלפיו (פסקה 21).

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נעתר לבקשתו לעכב את ביצוע פינויו מהדירה עד למתן פסק דין בערעור (החלטה מיום 6.4.2014). כאמור, ביום 19.10.2014 נדחה ערעורו של המבקש, ונקבע כי הפינוי יבוצע "בתוך 30 יום ללא ארכות נוספות" . בפסק דינו, הסתמך בית המשפט המחוזי על "ממצאים עובדתיים ברורים" שנקבעו לחובתו של המבקש בפסק הדין של בית משפט השלום, וקבע כי אין בטענות שהעלה המבקש כדי לשנותם או את התוצאה המשפטית בעניין. כיוון שכך, ועל סמך נימוקים נוספים, ציין בית המשפט המחוזי כי "ערעור זה, טוב היה לו שלא יוגש משיוגש" (פסקה 14).

5.

ביום 18.11.2014 הגיש המבקש, שאינו מיוצג על-ידי עורך דין בהליכים לפני בית משפט זה, בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי. במקביל, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע מכירת המבנה ופינויו, היא הבקשה שלפני. בבקשתו העלה המבקש טענות לעניין אפליה בה נוקטות המשיבות כלפיו בקשר לרכישת הדירה, כמו גם טענות בדבר כשל בייצוג של בא כוחו שייצג אותו בהליכים בערכאות הקודמות.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, הגשת ערעור או בקשת רשות לערער אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)) . עיכוב ביצועו של פסק הדין הוא החריג לכלל, ועל המבקש את העיכוב מוטל הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני השיקולים קיימת "מקבילית כוחות" במובן זה שחוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר (רע"א 2793/14 טייפון קבלנים בע"מ נ' הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב יפו בע"מ , פסקה 12 (11.8.2014)).

8.

על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, נראה כי סיכוייו של המבקש להצליח בבקשת הרשות לערער נמוכים, אם לא לומר קלושים. לפני המבקש עומדות משוכות גבוהות, שכן לא רק שעליו להראות כי סיכויי ערעורו טובים המה לגופו של עניין, אלא שעליו להראות כי מלכתחילה הסיכוי שתינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית משפט המחוזי (ערעור שני) גבוהים אף הם (זאת בהנחה שיגיש את בקשת רשות הערעור במועד, אם תתקבל בקשתו הנ"ל להגישה). כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אינה ניתנת כדבר שבשגרה, והיא תינתן אך במצבים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כפועל יוצא מכך, גם התנאים למתן עיכוב ביצוע במסגרת בקשה לקבלת רשות ערעור הם חמורים מאלה הנדרשים במסגרת ערעור (השוו גם, בשינויים המחוייבים, לתנאים המחמירים הנדרשים לשם מתן סעד זמני בערעור לעומת אלה הנדרשים לפני הערכאה הדיונית: ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות , בפסקה 10 (21.5.2007) (להלן: עניין צמרות חברה לבניין )). על פני הדברים, נראה לכאורה, שעניינו של המבקש אינו נמנה על אותם מצבים בהם תינתן רשות ערעור שכן כל טענותיו נוגעות אך לנסיבותיו הקונקרטיות. גם לגופו של עניין נראה כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים. כפי שעולה מבקשתו, המבקש חוזר על טענותיו לעניין אפליה , טענות שהועלו ונדחו לפני שתי ערכאות. זאת ועוד, בית משפט השלום קבע בעניין זה ממצאים עובדתיים, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים כגון דא (ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (31.3.2009)). הדבר נכון מקל וחומר כשמדובר בערכאת ערעור שניה. אוסיף עוד כי טענותיו של המבקש לפני נטענו בעלמא וללא פירוט וגיבוי בתשתית ראייתית מבוססת.

9.

אשר למאזן הנוחות, אמנם קיימת נטייה בפסיקה לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי דירת מגורים, שכן מדובר בצעד קשה שעלול ליצור מצב בלתי הפיך (ע"א 254/07 לפיד נ' סמואל , פסקה 8 (16.11.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1160-1161 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). עם זאת, לא בכל מצב עולה הדבר כדי טעם מיוחד המצדיק את עיכוב הביצוע , ומקום בו ימצא כי סיכויי הערעור נמוכים תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי (ע"א 2526/10 זילברמן נ' המנהל המיוחד , פסקה 22 (12.4.2010) והאסמכתאות שם; ע"א 6139/11 עזרן נ' בנק הפועלים , פסקה ט (1.9.2011) (להלן: עניין עזרן )). בענייננו, המבקש אף לא טען לקושי במימון מגורים בדירה אחרת ולא הביא ראיה בדבר הנזק העלול להיגרם לו מחמת פינויו (השוו לעניין צמרות חברה לבניין , בפסקה 11; עניין עזרן , בפסקה ט). כמו כן, פסק הדין של בית משפט השלום, בו נקבע כי על המבקש לפנות את הדירה, ניתן עוד בחודש פברואר 2014, מה שהותיר למבקש די זמן והותר למציאת מקום מגורים חלופי (גם בפסק הדין של בית משפט המחוזי נקבע כי הפינוי יבוצע בתוך 30 יום מעת נתינתו). מנגד, הליכי המימוש של המשיבות מעוכבים מזה תקופה ארוכה, כאשר בינתיים חובו של המבקש לא שולם. מכאן, שהמשך עיכוב ביצוע פינוי הדירה עלול להזיק לאינטרסים הלגיטימיים של המשיבות. שיקול זה מתעצם נוכח העובדה ששתי ערכאות שונות הכריעו בעניין הפינוי לטובתן, ויש לאפשר להן לממש את פסקי הדין וליהנות מפרי זכייתן.

10.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.