ע"א 2595-24 ע"א 2595-24

לפניי בקשת המשיבה 1 לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. המשיבה 1 טוענת כי הואיל ופסק הדין נושא הערעור ניתן ביום 5.11.2023, המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 29.1.2024. עוד טוענת המשיבה 1 כי אין לקבל את הטענה שלפיה הערעור שהוגש הוא ערעור משיב בהתאם לתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין); וזאת בגדרי הערעור שהוגש על ידי המשיבות 2 ו-3 (ע"א 917/24). לפי הטענה, במסגרת ע"א 917/24 לא נפתחה חזית נגד המערערות, ועל כן, הן מנועות מהגשת ערעור משיב בהתאם להוראת תקנה 137(ב) שלעיל. לטענת המשיבה 1, ישנה זהות מהותית בין המשיבות 3-2 למערערות וקיימת זהות אינטרסים ביניהן, שבאה לידי ביטוי גם בהתנהלות בבית המשפט קמא. על כן, אין לומר כי בערעור שהוגש יש כדי לפתוח נגדן חזית המאפשרת הגשת ערעור משיב.

לא מצאתי לקבל את הבקשה. כפי שצוין בתשובת המערערות, בפסיקה קודמת של בית משפט זה נקבע כי בהתאם לתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין, "...המשיב רשאי להגיש ערעור עצמאי שאינו מוגבל מבחינת תוכנו ומבחינת זהות הצדדים שכלפיהם ניתן להגישו" (ער"א 4854/22 חברת בנק הדואר בע"מ נ' וייס, פסקה 13 לפסק הדין (19.9.2022) (ההדגשה במקור); ראו גם ע"א 1785/23 בן ארי נ' חברת אי. ג'י. אף .אי ישראל בע"מ (6.7.2023)). בהתאם, אין לקבל את טענת המבקשת כי הואיל וכנגד המערערות לא נפתחה חזית ישירה בגדרי הערעור העיקרי שבו הן משיבות (ע"א 917/24), לא ניתן להגיש ערעור משיב. זאת, הואיל וכאמור, אין מגבלה בעניין זהות הצדדים שנגדם ניתן להגיש ערעור משיב, ואין מגבלה על תוכן ערעור המשיב או על קיומה של זיקה או קשר בינו לבין הערעור העיקרי.

משכך, לא מצאתי לקבל את טענות המשיבה 1 כי הערעור הוגש באיחור או כי המערערות לא היו רשאיות להגיש ערעור משיב כאמור. אשר על כן, הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

עיון בערעור מעלה כי המזכירות פתחה מספר חדש להליך, חרף העובדה שבעמוד הפותח צוין המועד האחרון להגשת ערעור משיבות. בנסיבות אלה, המזכירות מתבקשת לצרף הליך זה להליך העיקרי (ע"א 917/24).