ע"א 2597/19יוסי חי בר ציון נ. מיטל צפרוני

1.

מונחת לפני בקשה "לעיכוב ביצוע" פסק הדין בו הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 56486-03-17; השופטת ר' ערקובי ) על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש (להלן: החייב ), בשל חוסר נכונותו "לשתף פעולה עם ההליך". בהקשר זה, עמד בית המשפט קמא על הדוח המסכם של המנהלת המיוחדת, ממנו עולה כי החייב לא הגיש דוחות חודשיים כנדרש; כי דיווחיו על היקף הכנסותיו חלקיים ולא מהימנים; וכי הוא אינו עומד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו בצו הכינוס (להלן: דוח המנהלת ). בית המשפט הדגיש כי ענייננו בהליך פשיטת הרגל השני שיזם החייב, כך שהוא "מכיר את דרישות ההליך, הוא יודע מה מוטל עליו", ואין להעניק לו ארכה נוספת לשם כך. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה כי התשלום המופחת בוצע בחוסר תום לב, וראה באי התייצבות החייב לדיון, אף שלא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה שהגיש, עדות נוספת לחוסר שיתוף הפעולה שלו עם ההליך.

החייב ערער לפני כחודש על פסק הדין – ועל ההחלטה לדחות את בקשתו "לעיון חוזר" – וביום 10.5.2019 הגיש את הבקשה שלפני, "לעיכוב ביצוע" פסק הדין. לטענתו, סיכויי ערעורו גבוהים הואיל ותשלום הסכום המופחת נעשה בתום לב, כך שראוי היה לאשר את המתווה שגיבש בהסכמת המנהלת המיוחדת, ולאפשר לו לתקן את מחדליו בטרם יבוטל הליך פשיטת הרגל. החייב מוסיף כי לא עמדה לרשותו אפשרות מעשית להגיב לדוח המנהלת, משום שזה הוגש אך ימים ספורים עובר למועד הדיון, ובעוד בא כוחו שוהה בחו"ל – ומסביר כי אי התייצבותו לדיון נובעת מההסכמה אליה הגיע עם המנהלת המיוחדת על דחיית הדיון. לדבריו, מצבו הרפואי (שאסמכתאות בעניינו לא צורפו לבקשה דנן), שגיאות עובדתיות בפסק הדין, והתפתחויות שהוצגו בבקשה "לעיון חוזר", תומכים אף הם בקבלת הערעור. על פי השקפת החייב, מאזן הנוחות נוטה גם הוא לזכותו, "שכן ללא עיכוב ההליכים יהיה חשוף להליכי הוצאה לפועל עד לשמיעת הערעור וייגרם לו נזק שלא ניתן יהיה לתקן לרבות חוסר אפשרות לעבוד ולהתקיים".

2.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. בפתח הדברים, אעיר בקצרה כי הבקשה אינה מופנית כלפי הוראה אופרטיבית של בית המשפט המחוזי, כך שמדובר בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו והשוו ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 15 (18.5.2016) (להלן: עניין פלג ); ע"א 2886/18 יצחק נ' הנאמנת לנכסי המבקש , פסקה 4 (10.5.2018) (להלן: עניין יצחק )). ברם, נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא אתמקד בהיבט הדיוני – ואתייחס לבקשה לגופה.

בשלב זה של ההליך, אני נכון להניח כי ערעור החייב אינו נטול סיכויים – הגם שלאור האופי העובדתי המובהק של הקביעה בנוגע לחוסר תום הלב של החייב, לא ניתן לומר שמדובר בסיכויים גבוהים במיוחד. לפיכך, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור, משפט הבכורה ניתן למבחן מאזן הנוחות – שלא הוכח כי הוא נוטה לזכות החייב. אכן, עצם קיומם של הליכי הוצאה לפועל אינו כרוך בנזק בלתי הפיך המצדיק מתן סעד זמני, " מכיוון שהמבקש יכול לבקש כי תקוים חקירה בפני ראש ההוצאה לפועל, אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובותיו" (עניין פלג , פסקה 18; עניין יצחק , פסקה 4). החייב לא הצביע על נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק חריגה מכלל זה, ולא הבהיר מדוע יש בעצם פתיחת ההליכים כדי לשלול את יכולתו "לעבוד ולהתקיים".

3.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.