ע"א 2604/20מאמון עודה נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.

הערעור דנן מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.2.2020 בפש"ר 1733-06-17 (להלן: ההחלטה ). ביום 28.6.2017 ניתן צו כינוס לנכסיו של המערער. ביום 10.12.2019, בעקבות בקשה של המנהל המיוחד לביטול הליך פשיטת הרגל עקב צבירת מחדלים מצד המערער, ניתן פסק דין אשר הורה על ביטול ההליך וביטול צו הכינוס בעניינו של המערער (להלן: פסק הדין ). המערער הגיש בקשה "לחזרה להליך", אשר נדחתה בהחלטה מיום 20.2.2020 נשוא הערעור, כאמור.

2.

בבקשה שלפניי טוענת המשיבה 3 – אחת מנושיו של המערער – כי דין הערעור להימחק על הסף שכן הדרך להשיג על ההחלטה היא באמצעות ערעור ברשות ולא באמצעות ערעור בזכות. המערער טוען כי ההחלטה סיימה את ההתדיינות בערכאה קמא ולכן הערעור עליה הוא בזכות.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי הדין עם המשיבה 3. למערער עמדה זכות ערעור על פסק הדין מיום 10.12.2019, אשר הורה על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו, בין משום שמדובר ב"צו בפשיטת רגל" (סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980) ובין משום שהחלטה זו סיימה את ההליך. אלא שההחלטה מיום 20.2.2020, שכנגדה מופנה הערעור דנן, ובה התבקש למעשה סעד של ביטול פסק הדין, היא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה ברשות בלבד, זאת לפי פסיקה מושרשת ועקבית (ראו למשל: ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (28.2.2007); בש"א 8410/07 בויאר נ' נגה אלקטרוטכניקה בע"מ (17.12.2007); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (21.4.2010); ע"א 3073/16 אוזלבו נ' הכונס הרשמי (21.7.2016)).

4.

הערעור דנן הוגש ללא קבלת רשות ולפיכך, יש למחקו מן הרישום. עם זאת, לאור העובדה שהערעור הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, אני מתירה למערער להגיש בקשת רשות ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. המערער יצרף לבקשת רשות הערעור – ככל שזו תוגש – את החלטתי זו.