ע"א 2627/11 עו"ד א. דיבון חברה לנאמנות בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר:

1.

לפנינו בקשה להבהרת פסק דיננו מתאריך 03.07.2018 (להלן: פסק הדין ), בגדרו דחינו את הערעור בעיקרו וקבענו כי הודעתה של רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) בדבר פקיעת תוקפו ואי-חידושו של הסכם פיתוח שנחתם בינה לבין עמותת קריית רבני התפוצות (להלן: העמותה ) בתאריך 05.10.2000 (להלן: הסכם הפיתוח ), וכן הודעתה של הרשות בדבר ביטולה של ההתחייבות לרישום משכנתא על זכותה של העמותה במגרש, נשוא פסק הדין – נעשו כדין ולפיכך הודעות אלו עומדות בעינן.

2.

לנוכח ביטולו של הסכם הפיתוח , קבענו כי קמה ל עמותה זכות להשבה ביחס לסכומים ששולמו על-ידה, או בעבורה, ל רשות על-פי הסכם הפיתוח ובכפוף להוראות סעיף 13 ל הסכם הפיתוח . לפיכך קבענו כי הרשות תצטרך להשיב ל עמותה את הסכומים הנ"ל באמצעות המפרק , והמערערת תוכל להיפרע מסכומים אלו (עיינו: פיסקה 35 ל פסק הדין ).

ביחס לקיזוז אפשרי של סכומים מסכום ההשבה הנ"ל, קבענו כדלקמן:

"באשר לקיזוז הסכומים האמור יוער כי גם לשיטתה של המערערת, מסכום ההשבה שייקבע יש "לקזז את הנדרש" (ראו: סעיף 54 לסיכומי המערערת; השוו גם לסעיף 10 ל התחייבות לרישום משכנתא , שעמדה במוקד הדיון ב עניין שטיינמץ , שם בעמ' 598, וכן ב- עניין זכריה , בפיסקה 3), ואולם בנסיבות שלפנינו אין לכלול בכך את הפיצויים המוסכמים ואת דמי השימוש הראויים הנזכרים בסעיף 13(א)(4)

ל הסכם הפיתוח (ראו: פיסקה 36 ל פסק הדין ; ההדגשה לא במקור – ח"מ ).

3.

על רקע האמור לעיל – הוגשה הבקשה שבפנינו ובגדרה מסר לנו המשיב 2, מפרק העמותה – כי הרשות

קיזזה מסכום ההשבה, שאותו היא העבירה לקופת העמותה , את סכומי הפיצויים המוסכמים ואת דמי השימוש הראויים, שלשיטתה מגיעים לה.

בעקבות דין ודברים שהתקיים בין המשיב 2 לבין באי-כוחה של הרשות נמסר לו כי לשיטת הרשות , את ההוראה הנ"ל ב פסק הדין יש לקרוא כהוראה המתייחסת רק למערכת היחסים שבין העמותה לבין המערערת ושממילא זו איננה רלבנטית למערכת היחסים שבין העמותה לבין הרשות . לפיכך, הרשות היתה סבורה כי קיזוז הסכומים על-ידה איננו עומד בסתירה ל פסק הדין .

נוכח האמור, המשיב 2 ביקש כי ניתן הבהרה לפסק דיננו ובגדרה נורה ל רשות להשיב ל עמותה את הסכומים שהרשות קיזזה, שאותם, לעמדתו, אסור היה לה לקזז מלכתחילה, בשים לב להוראות פסק הדין .

4.

לאחר מספר ארכות שניתנו – הרשות הגישה לנו בתאריך 21.05.2020 את תגובתה לבקשת ההבהרה. במסגרת התגובה הרשות אישרה כי אכן הסכום בסך 868,024 ש"ח (כולל מע"מ ולאחר ניכוי מס במקור) שהושב ל עמותה מכוח הוראות פסק הדין , הועבר על-ידה ל עמותה

לאחר ביצוע קיזוז של דמי שימוש ראויים בסך של 306.544.6 ש"ח עבור התקופה שבה העמותה החזיקה במגרש, נשוא הערעור (מיום חתימת הסכם הפיתוח ועד ליום ביטולו), וקיזוז נוסף בסך של 114.645.04 ש"ח בגין פיצויים מוסכמים, וכל זאת, כך נמסר לנו, בהתאם להוראות סעיף 13 ל הסכם הפיתוח .

5.

הרשות הוסיפה וטענה כי לשיטתה, דין הבקשה להידחות . לטענתה ב פסק הדין לא נידונו העילות שבגינן היא הייתה רשאית לקזז סכומים מסכום ההשבה על-פי הסכם הפיתוח . לפיכך, האמור בפיסקה 36 ל פסק הדין ,

שצוטט לעיל, עסק, לגישת הרשות , רק במערכת היחסים שבין המערערת לבין העמותה ומערכת זו איננה אמורה להשפיע על זכותה של הרשות לבצע קיזוז מכוח הסכם הפיתוח . הרשות מוסיפה כי גישתה זו נתמכת בתוכנה ובתכליתה של פיסקה 36 מ פסק הדין (זו, לשיטתה, עוסקת ביחסים שבין העמותה לבין המערערת , ודנה בשאלת סדרי הנשייה בפירוק העמותה , ובסוגיה בדבר זכותה של המערערת ליהנות ממעמד של נושה מובטח במסגרת הליך זה). לפיכך, אך הולם הוא לראות את ההוראה ביחס לאי-אפשרות הקיזוז כחלה רק על יחסים שבין העמותה לבין המערערת .

דברים אלו אף מתיישבים, לעמדת הרשות , עם כך שבריישא של המובאה מפיסקה 36 שלעיל, נאמר כי: "גם לשיטתה של המערערת , מסכום ההשבה שייקבע יש 'לקזז את הנדרש'" (ההדגשה לא במקור – ח"מ ). לאמור, הרשות מבקשת ללמוד כי האמור בפיסקה 36 עסק כולו במערכת היחסים שבין המערערת לבין העמותה , ותו לאו. לבסוף, הרשות מציינת כי שאלת הקיזוז כלל לא נידונה בדיון, ולפיכך – לא המשיב 2 ולא המערערת טענו בפנינו כי יש לצמצם את עילות הקיזוז שלהן הרשות זכאית על-פי הסכם הפיתוח . לפיכך, הרשות סבורה, כאמור, כי הקיזוז שנעשה על-ידה – נעשה כדין.

דיון והכרעה

6.

דין בקשת המפרק

להתקבל . האמור בפיסקה 36 ל פסק הדין , נשוא בקשת ההבהרה, מורה כי מסכום ההשבה שאותו העמותה זכאית לקבל מאת הרשות – אין לקזז את הפיצויים המוסכמים ואת דמי השימוש הנזכרים בסעיף 13(א)(4) ל הסכם הפיתוח . להלן אפרט את הנימוקים לתוצאה ואולם טרם שאעשה כן אעמוד על היבט דיוני שכרוך בבקשה ואסלקו מן הדרך.

7.

קיים קושי דיוני מסוים בכך שבקשת ההבהרה בענייננו הוגשה על-ידי המשיב 2. הסמכות להגיש בקשה ל הבהרת פסק דין נתונה בדרך כלל לרשם ההוצאה לפועל מכוח סעיף 12 ל חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ופריבילגיה שכזאת איננה נתונה ברגיל לבעלי הדין עצמם (עיינו למשל: רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד , פ"ד מח(5), 785 (1994); רע"א 103/03 פירו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (27.04.2003)) יצוין עוד כי על אף שדרך המלך בנוגע להבהרת פסקי דין עוברת בפניה לרשם ההוצאה לפועל – הפסיקה הכירה בזכותם של צדדים, במקרים מסוימים, לבקש פסק דין הצהרתי שיפרש את פסק הדין הטעון הבהרה (עיינו למשל: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (18.01.2007)).

אף-על-פי כן, בענייננו מאחר שההתדיינות בנידון אורכת כבר שנים, ובהתחשב בכך שהמשיבה 1 לא התנגדה שנפסוק בבקשת ההבהרה על-אף הקשיים הדיוניים הכרוכים בכך (ראו: סעיף 10 לתגובתה מתאריך 21.05.2020) – מצאנו לנכון לדון בבקשה לגופה, בבחינת החריג שאיננו מעיד על הכלל.

8.

לגופו של עניין, טענתה של הרשות שלפיה כלל הוראות פסק הדין נסבו על מערכת היחסים שבין העמותה לבין המערערת – איננה יכולה להתקבל. פיסקה 35 ל פסק הדין הורתה כדלקמן:

"יחד עם זאת, משבוטל הסכם הפיתוח , קמה ל עמותה זכות השבה

רק ביחס לכל סכום ששולם על ידה, או בעבורה, למינהל, על פי הסכם הפיתוח האמור, וזאת בהתאם ובכפוף להוראות סעיף 13 שבו, בסייגים המבוארים בפיסקה 36 שלהלן. מסכום זה, שעל המינהל יהיה להשיב ל עמותה באמצעות המפרק (ככל שיוותר סכום כזה לאחר הקיזוז הנזכר בפיסקה 36 להלן) – תוכל המערערת להיפרע..." (ההדגשות במקור – ח"מ ).

לאמור,

פסק הדין קובע בפירוש כי לנוכח ביטולו של הסכם הפיתוח , הרשות (שכונתה בפסק הדין: המינהל ) חייבת להשיב ל עמותה סכום, אשר ממנו המערערת תוכל להיפרע. עם זאת, החיוב להשבת הסכום ל עמותה חל על הרשות . מעבר לכך, האמור בפיסקה 35 הנ"ל מציין כי הדיון בקיזוזים האפשריים מסכום ההשבה, יידון בפיסקה 36 ל פסק הדין . מכאן, שאף אם עיקר האמור בפיסקה 36 איננו עוסק ביחסים שבין העמותה לבין הרשות , הרי ש פסק הדין מציין במפורש שהאמור לעניין הקיזוז אכן יעסוק גם ביחסים אלו. בנסיבות אלו – אין מקום להטיל ספק בכך שההוראות ביחס לקיזוז סכום ההשבה בפיסקה 36 ל פסק הדין חלות על סכום ההשבה שאותו הרשות חויבה להחזיר ל עמותה .

9.

זאת ועוד – אחרת. ההוראה בפיסקה 36 ל פסק הדין קובעת כך:

"... ואולם בנסיבות שלפנינו אין

לכלול בכך [מסכום ההשבה – ח"מ ] את הפיצויים המוסכמים ואת דמי השימוש הראויים הנזכרים בסעיף 13(א)(4) ל הסכם הפיתוח " (ההדגשה שלי – ח"מ ).

לאמור, סעיף 36 הנ"ל מורה כי אין לכלול בסכום ההשבה את הרכיבים הנזכרים בסעיף 13(א)(4) ל הסכם הפיתוח .

בהקשר זה יש לשים אל לב כי סעיף 13(א)(4) ל הסכם הפיתוח , ציין כדלקמן:

"13. התחייבויות הצדדים עם ביטול החוזה

(א) עם ביטול החוזה כאמור בסעיף 12 לעיל יהיה היוזם [העמותה – ח"מ ] חייב:

...

(4)

לשלם למינהל [כיום הרשות – ח"מ ] כל הסכומים כדלקמן:

(א). דמי שימוש ראויים בעד התקופה שמתאריך תחילת תקופת הפיתוח ועד להחזרת המגרש, בשיעור שנתי של 6% מערך המגרש ליום הביטול, כפי שייקבע על ידי השמאי הממשלתי;

...

(ד). פיצויים מוסכמים – בשיעור 15% מהערך היסודי של המגרש בתוספת הפרשי הצמדה בין המדד היסודי למדד המחירים לצרכן האחרון שיהיה ידוע בתאריך התשלום".

הנה כי כן על הוראות אלו חל איסור

הקיזוז , שהותנה בפיסקה 36 ל פסק הדין (שאלמלא האמור בה – הקיזוז היה מותר).

10.

סיכומם של דברים – פסק הדין מדבר בשם עצמו. האמור בפיסקה 36 ל פסק הדין מורה במפורש כי הרשות

לא תוכל לעשות שימוש בזכות החוזית שהוענקה לה מכח האמור בסעיף 13(א)(4) ל הסכם הפיתוח בעת שתשיב ל עמותה את הסכומים ששולמו על-ידה, או בעבורה ל רשות מכוח הסכם הפיתוח . שעה ש פסק הדין הוא ברור – אין מקום להיתלות בשיקולים כאלה או אחרים כדי לנסות ולהוציא את האמור ב פסק הדין מדי פשוטו.

11.

הרשות תשיב איפוא ל עמותה באמצעות המפרק את הסכומים שקוזזו על-ידה מסכום ההשבה, בצירוף הצמדה וריבית כדין מתאריך 23.01.2019 (מועד הקיזוז) ועד למועד ההשבה. כמו כן, הרשות תישא בהוצאות המפרק בגין בקשה זו בסך של 7500 ש"ח.