בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2648/04
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המערערים:
1. קלריסה ציגלר
2.אליהו ציגלר – עו"ד
נגד
המשיבים:
1.עיזבון המנוח שמואל ידיד לוי ז"ל
2.איתן ידיד לוי
3.אברהם ידיד לוי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.1.04 בת.א. 3189/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' בן עמי
תאריך הישיבה:
י"ח בטבת התשס"ז
(8.1.07)
בשם המערערים:
עו"ד אליהו ציגלר
בשם המשיבים:
עו"ד יהושע טוקטלי
פסק דין
השופט א' גרוניס:
1.
המערערים רכשו דירה בפרויקט שנמצא בבניה. בגדרו של הפרויקט היו אמורים להיות מוקמים שלושה בנייני דירות. ביום 31.10.96 נערך חוזה הרכישה בין המערערים לבין המנוח שמואל ידיד לוי ז"ל והמשיב 3 (להלן -
המוכרים). עזבונו של המנוח הוא המשיב 1 ואילו יורשו היחיד הינו המשיב 2. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה נגד המשיבים בה ביקשו לקבוע כי זכאים הם לבטל את הסכם הרכישה ולחלופין תבעו פיצויים. בית המשפט המחוזי (מפי כבוד השופט ח' בן עמי) דחה את התובענה לעניין הסעד העיקרי אך קיבלה בחלקה לעניין הסעד הכספי, ופסק לזכות המערערים סכומי כסף שונים. המערערים משיגים בעיקר על כך שלא ניתן להם הסעד העיקרי אותו תבעו. בהסכם הרכישה, וביתר דיוק בתוספת לו, הוסכם כי מסירת החזקה תהיה ביום 31.12.97. בפועל, נמסרה החזקה, לפי קביעת בית משפט קמא, ביום 2.8.99. בהסכם הרכישה התחייבו המוכרים שהדירה תרשם על שם המערערים בלשכת רישום המקרקעין תוך 18 חודשים מעת שתוצא תעודת גמר בנייה לבניין השלישי. בפועל הוקמו אך שני בניינים.
2.
בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי כי בהסכם הרכישה לא התחייבו המוכרים לגבי מועד הקמתו של הבניין השלישי. לפיכך נקבע כי חובה הייתה להקימו תוך זמן סביר. לעניין זה נפסק כי המועד הסביר הוא 3 שנים מעת סיום בנייתו של הבניין השני. הקמתו של בניין זה הסתיימה ביום 2.5.99. הערכאה הדיונית הפנתה לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, בו נקבע כי במקרה של חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו תחול חובת הקיום זמן סביר לאחר הכריתה "במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". בית המשפט מצא, כי לא הוכח שניתנה הודעה כאמור לפני הגשת התביעה. מכאן מסקנתו שיש לראות את יום הגשת התביעה כמועד הגשת ההודעה. התביעה הוגשה על ידי המערערים ביום 29.4.01. הואיל וחלפו פחות משלוש שנים ממועד סיום בנייתו של הבניין השני ועד להגשת התביעה, הרי שלשיטתו של בית המשפט המחוזי לא חלף הזמן הסביר בעת המועד הקובע. מכאן המסקנה הסופית שביום הגשת התביעה לא הפרו המוכרים את הסכם הרכישה באשר לרישום הדירה על שם המערערים.
3.
דינו של הערעור להתקבל. נראה לנו כי צדק בית המשפט המחוזי בחלק מן הדרך בה הלך. ברם, לא נוכל להסכים כי במקרה זה לא הייתה הפרה של החיוב לרשום את הדירה על שם הרוכשים תוך 18 חודשים מעת הוצאת תעודת גמר לגבי הבניין השלישי. מתברר, כי עד היום לא הוקם הבניין השלישי. יתרה מזו, השטח עליו אמור היה להיבנות בניין זה היה משועבד והנושה המובטח פועל למימוש השעבוד. משמע, אין סיכוי ממשי שהבניין השלישי ייבנה בעתיד הנראה לעין. במצב זה ברור כי החיוב בעניין הרישום הופר על ידי המוכרים. בנסיבות העניין נראה כי עסקינן בהפרה יסודית (ראו, ע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ (ניתן ביום 24.11.05), השופטת ע' ארבל). מכל מקום, אף אם אין מדובר בהפרה יסודית עומדת למערערים זכות ביטול, שהרי ניתן לראות בהגשת התביעה משום ארכה לקיום (סעיף 8(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970). כפי שכבר אמרנו, עד כה לא נרשמה הדירה על שם המערערים. מכאן שזכאים הם לבטל את הסכם הרכישה.
4.
אשר על כן, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל (כולל החיוב בפיצויים) והתביעה מתקבלת במובן זה שנקבע כי הסכם הרכישה מבוטל. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום 20,000 ש"ח.
ניתן ביום, י"ט בטבת התשס"ז (9.1.07).
תוקן היום, י"א בשבט התשס"ז (30.1.07).
ש
ו פ
ט
ש ו פ
ט
ת
ש ו פ ט
ת