בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2691/11
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער:
בנק למסחר בע"מ (בפירוק)
נ
ג
ד
המשיבים:
1.גני הקונגרס נכסים והשקעות בע"מ
2. אהרון שולדר
3. יצחק שולדר
4. עודד איתן
5. אליהו מוזס
6.כונס הנכסים הרשמי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.02.2011 בת"א 1956/06 שניתן על ידי כבוד השופט א' אורנשטיין
תאריך הישיבה:
כ"ד בתשרי התשע"ג
(10.10.12)
בשם המערער:
עו"ד א' פלד; עו"ד ה' ברון
בשם המשיבים 5-1:
עו"ד א' גרשגורן
בשם המשיב 6:
עו"ד ט' פריש
החלטה
השופט י' דנציגר:
לאחר עיון בפסק הדין נשוא הערעור, בכתבי הטענות ובתיקי המוצגים, לרבות אלו שהוגשו בבית המשפט המחוזי, הגענו לכלל מסקנה כי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי להשלמת פסק הדין, כמפורט להלן.
המערער הינו בנק המצוי בהליכי פירוק. תחילתו של ההליך בבית המשפט המחוזי בתביעה שהגיש הבנק, באמצעות המפרק, כנגד המשיבים לתשלום יתרת חוב בחשבון שניהלה המשיבה 1 בבנק טרם קריסתו. המשכו של ההליך בטענת המשיבים כי התנהלותו של הבנק עולה כדי הפרה של התחייבויות שונות כלפיהם וכי התנהלות זו גרמה להם לנזקים שונים שניתנים לקיזוז מחובם כלפי הבנק. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים בנוגע לנזקים שנגרמו להם, וקבע כי נזקים אלו ניתנים לקיזוז כנגד חובם כלפי הבנק, בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ) ולסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות ). ברם, בית המשפט המחוזי לא התייחס כלל להוראת הקיזוז הקבועה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ), אשר אין חולק כי היא ההוראה הרלוונטית ככל שמועלית טענת קיזוז כנגד גוף חדל פירעון דוגמת הבנק כאן.
טענה מרכזית (אך לא יחידה) שנטענה בערעור שלפנינו על ידי המפרק ועל ידי כונס הנכסים הרשמי הינה כי מעת שקבע בית המשפט המחוזי כי התנהלות הבנק גרמה למשיבים נזקים שניתן לכמתם ושניתן לקזזם מחובם של המשיבים כלפי הבנק, הרי שבית המשפט המחוזי שגה בכך שלא בחן האם רשאים המשיבים לקזז את נזקיהם הנטענים על פי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אשר גבולותיו שונים מגבולותיהם של סעיף 53 לחוק החוזים וסעיף 20 לחוק התרופות החלים מקום בו שני הצדדים הינם סולבנטיים. ודוק, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע במרוצת השנים כי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל אינו מאפשר לקזז כל חוב נטען, ובעניין זה נקבעו כללים וסייגים שונים, אשר מן הראוי היה לדון בהם על רקע נסיבותיו העובדתיות של המקרה הקונקרטי כאן [ראו, בין היתר: ע"א 8923/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מתמור בע"מ (13.2.2011); ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט - מפרק (18.11.2010); ע"א 7954/03
אמדאוס דוולופמנט אינק. נ' הבנק למסחר בע"מ (בפירוק) , פ"ד ס(2) 576 (2005); ע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נח(6) 126 (2004); ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מט(2) 133 (1995); ע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק) , פ"ד מה(2) 247 (1991); ע"א 450/77 מדינת ישראל נ' מאיר מקליס, עו"ד , פ"ד לב(1) 105 (1977); שלום לרנר קיזוז חיובים 256-227 (2009); דליה אבן-להב "פירוק חברות: היום הקובע לקיזוז" הפרקליט מח 5 (תשס"ה-תשס"ו)].
מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בפסק הדין אין כל דיון והכרעה בשאלת הקיזוז על פי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. לנוכח העובדה שמדובר, כאמור, בבנק המצוי בהליכי פירוק, נראה לנו כי מדובר בנקודה מרכזית שחסרה בפסק הדין. לפיכך אנו סבורים כי פסק הדין שלפנינו אינו בשל בשלב זה להכרעה בערעור. התלבטנו בשאלה האם ראוי שנדון ונכריע בשאלה זו במסגרת הערעור, מאחר ומדובר בשאלה משפטית אשר ערכאת הערעור רשאית לדון בה מבלי להחזירה לערכאה הדיונית. ואולם, לאחר ששקלנו את הדברים באנו לכלל מסקנה שראוי להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי להשלמת פסק הדין בנקודה זו. כך תישמר ההפרדה הראויה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, ולצדדים תיוותר זכותם להעמיד את מכלול קביעותיו של בית המשפט המחוזי, העובדתיות והמשפטיות, לבחינתו של בית משפט זה כערכאת ערעור, ככל שיחפצו בכך.
לנוכח האמור לעיל, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ידון ויכריע, לאחר שמיעת טענות הצדדים, בשתי הנקודות הבאות:
(א)
האם חובו של הבנק כלפי המשיבים, בגין הנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מהתנהלות הבנק (על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי, ומבלי שנביע בשלב זה עמדה בטענות השונות לעניין עצם קיומם של נזקים אלו), ניתן לקיזוז מחובם של המשיבים כלפי הבנק בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. לעניין זה יידרש בית המשפט לסווג את החוב ולקבוע את מועד היווצרותו, כמו גם להכריע בטענת המשיבים כי מדובר בזכות קיזוז שהשתכללה בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים טרם קריסת הבנק ועל כן היא ממשיכה לעמוד גם לאחר קריסתו.
(ב)
מהו היחס בין טענת הקיזוז שהעלו המשיבים במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתיק נשוא הערעור כאן לבין טענותיהם בעבר, שנדחו בהחלטת בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך) מיום 14.9.2006 בפש"ר (ת"א) 1398/02 בש"א 26624/05, ובפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 3.4.2008 בערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו בע"א 8828/06.
להליך ולדיון בבית המשפט המחוזי יצורף כונס הנכסים הרשמי, כפי שצורף בהליך ובדיון לפנינו. מעבר לכך, יקבע בית המשפט המחוזי את סדרי הדיון לפניו על פי שיקול דעתו.
יודגש כי החזרת התיק לבית המשפט המחוזי אין פירושה "פתיחה מחדש" של כל הסוגיות שבמחלוקת, אלא אך ורק דיון והכרעה בשאלות האמורות. ועוד יודגש, למען הסר ספק, כי אנו לא מביעים בשלב זה עמדה, ובוודאי לא קובעים מסמרות, בנוגע ליתר טענות הערעור, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. לאחר שיינתן פסק הדין המשלים, יגישו הצדדים הודעה משותפת על כך לבית משפט זה, אליה יצורף עותק נאמן למקור של פסק הדין. לאחר הגשת ההודעה המשותפת נקבע את המשך סדרי הדיון בערעור כאן, ככל שיידרש. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הצדדים יגישו הודעה מעדכנת בתוך 4 חודשים בדבר סטאטוס ההליך בבית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, כ"ד באדר תשע"ג (6.3.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת