ע"א 271/98 גיא רוזן נ. כפר הרי"ף, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, לפיו נפסלה זכאותו הנטענת של המבקש הראשון לקבל מגרש בתחומיו של הכפר שהוא המשיב הראשון, במסגרת תכנית הרחבה לבניית בתים לבני חברים במושב. השאלה העיקרית שהועמדה להכרעתו של בית המשפט המחוזי היתה אם אמת המידה שנקבעה על ידי "ועדת ההרחבה" להקצאתם של עשרים וחמשה המגרשים הנותרים (לאחר שמירב המגרשים כבר הוקצו) היא אמת מידה מחייבת, מבחינת סמכותו של הגוף הקובע ועל פי כללי הסבירות. הצדדים הביאו ראיות וטענו טענות בפני בית המשפט המחוזי בסוגיה זו, אך בפסק דינו החליט השופט המלומד שלא להיכנס להכרעה בשאלה האמורה באשר לדעתו מנוע המבקש הראשון מלהסתמך על טענותיו בסוגיה זו על רקע הסכמתו לקבל את הכרעת האסיפה הכללית.

עיון בנימוקי פסק הדין מעורר קושי לא מבוטל ביחס להנחת השופט המלומד שהמבקש הראשון אכן קיבל את הכרעת האסיפה הכללית תוך וויתור על העמדה העקרונית שהציב ביסוד תביעתו. לכאורה נראה שדחיית התביעה על יסוד נימוק המניעות בלבד מעוררת קושי; ומכאן שלערעור יש לכאורה סיכויים מתקבלים על הדעת.

כיוון שהמדובר בזכות לקבלת נכס שאם לא תישמר למבקש עלולה היא להימסר לאדם אחר לפני שיינתן פסק-דין בערעור, נתקיימו תנאים המצדיקים עיכוב ביצוע, במובן זה שצו המניעה הזמני שהוצא על ידי בית המשפט המחוזי בראשית ההליך בפניו יוסיף לעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית משפט זה. במובן זה אני נעתר לבקשה. הענקת הסעד הזמני מותנית בכך שתוך 7 ימים מהיום ימציאו שני המבקשים ערבויות עצמיות להבטחת כל נזק מוכח העלול להיגרם למשיב הראשון בשל הצו, אם בסופו של דבר תידחה תביעתם.