ע"א 2758/14 אוסנת גיא נ. מיקי גיא

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) בפש"ר 49752-07-11 מיום 11.3.2014, במסגרתה הורה בית המשפט על פירוק שיתוף בדירת מגורים של המבקשת ועל מכירתה.

2.

המשיב 1 הוא חייב בהליך של פשיטת רגל (להלן המשיב ). המבקשת היא אשת המשיב. השניים הם בעלים של דירת מגורים בקריית טבעון. שליש מן הדירה בבעלות המשיב ושני שלישים בבעלות המבקשת. במסגרת הליך פשיטת הרגל הגיש המשיב 2, הוא הנאמן לנכסי המשיב (להלן הנאמן ), בקשה לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת של המבקשת והמשיב, וזאת על-ידי מכירתה. בהחלטתה מיום 11.3.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן. במסגרת זו קבע בית המשפט כי הדירה תימכר כ"פנויה", וזאת בניגוד לעמדת המבקשת אשר ביקשה כי הדירה תימכר כ"תפוסה" על-ידה. את קביעתו זו של בית המשפט תוקפת המבקשת בערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הוגשה הבקשה לעיכוב הביצוע שמונחת לפניי.

3.

לטענת המבקשת, ההחלטה למכור את הדירה כ"פנויה" ולא כ"תפוסה" נסמכת על הלכת פרמינגר

(ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור , פ"ד נ(5) 111 (1997)), בה נקבע כי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 לא יחול כאשר המקרקעין לא רשומים במרשם המקרקעין. המבקשת סבורה כי נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מהלכה זו: מדובר בדירת מגורים יחידה, שהמבקשת מחזיקה בבעלותה בשני שלישים ממנה, והדבר מצדיק סטייה מהלכת פרמינגר . המבקשת הפנתה למספר פסקי דין שבהם לשיטתה בתי המשפט הסתייגו מהלכת פרמינגר . אשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי לאחר מכירת דירת המגורים יהיה זה קשה להשיב את המצב לקדמותו.

4.

הנאמן בתגובתו עתר לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מכר הדירה. לשיטתו, למבקשת ולמשיב לא עומדת הגנה מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. כן הוא סבור כי שוויה של דירת המגורים שבנדון הוא רב והוערך בכ-4.4 מליון ש"ח. לכן, גם לאחר מכירתה לשם פירעון חובותיו של המשיב, תוכל המבקשת לרכוש דירה חלופית צנועה יותר באמצעות הכספים שתקבל ממכירת חלקה בדירה. הנאמן סבור כי אי-מכירת הדירה כ"פנויה" תפגע בנושים אשר טענות החוב שלהם אושרו והם זכאים להיפרע מן המשיב. המשיב 3 – הכונס הרשמי – מצדד בעמדתו של הנאמן.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה למתן עיכוב ביצוע, בתגובות לה וצרופותיהם, ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

6.

אפתח בסיכויי הערעור. טענותיה של המבקשת בערעורה מופנות כלפי הלכת פרמינגר ומטרתן לסייג את תחולתה בנסיבות המקרה. מבלי להקל ראש בטענותיה של המבקשת, דומה כי המשוכה העומדת בפניה לכל הפחות אינה נמוכה – וזאת מן הטעם הפשוט שהלכת פרמינגר היא הלכה מבוססת בפסיקתו של בית משפט זה. עם זאת, מוכן אני להניח כי סיכויי הערעור אינם נמוכים כטענת המבקשת. אולם גם תחת הנחה זו, במאזן הנוחות, אני סבור כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את עיכוב ביצוע המכירה. בהלכת פרמינגר צוין כי:

"סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] מעניק הגנת דייר לבעלו או לחוכרו לדורות של נכס שזכותו בנכס פקעה מחמת מכירתו בהוצאה לפועל או בפשיטת-רגל... מקורו של החוק בחקיקה בתחום הגנת הדייר שנקבעה לראשונה בתקופת המנדט, כחקיקה סוציאלית, על רקע מצוקת הדיור שהחלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. חקיקה זו באה להעניק הגנה לשוכר דירה חסר קורת גג אחרת וחסר אמצעים להשיג כזו, נגד בעל הנכס שהשכירו לו. עם שינוי העתים, נשתנו הצרכים, המושגים והמציאות הכלכלית והחברתית. הדייר המוגן לא תמיד היה חסר כל הראוי להגנה, ובעל הנכס לא תמיד היה הגביר שראוי לפגוע בקניינו לטובת הדייר . על רקע זה הסתמנה מגמה להגבלה ולצמצום של תחולת החוק הן בחקיקה והן בפסיקה" (הלכת פרמינגר , בעמ' 118).

7.

טעמים אלה מקבלים משנה תוקף במקרה הנוכחי שעה שנבחן מאזן הנוחות. נטייתה של הפסיקה בנושא עיכוב ביצוע מכר דירת מגורים היא דאגה לקורת גג לחייב ולמשפחתו כל אימת שהדבר מצדיק פגיעה בזכויות הקניין הלגיטימיות של הנושים ובמוסר תשלומים ראוי.

ברוח זו ציין השופט (כתארו אז) גרוניס :

"הנטייה הטבעית היא לומר שכאשר מדובר בבית מגורים מאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש הסעד הזמני, אשר מעוניין להמשיך ולהתגורר בבית. עם זאת, נטייה טבעית זו אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים. [...] בכל מקרה, גם כאשר מדובר בבית מגורים חובה על בית המשפט ליתן דעתו לשאלה האם המשך הליכי המימוש ופינוי המבקש ומשפחתו עלולים להביא לכך שהמבקש ייוותר ללא קורת גג. הרושם המתקבל מן החומר הוא כי במקרה של המבקשת ומשפחתה אין חשש כאמור" (רע"א 3518/10 שופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פסקה 6 (6.9.2010)).

8.

בנסיבות המקרה שלפניי אין חולק כי גם אם תימכר דירתה של המבקשת יהיה בידה לממן קורת גג ראויה באמצעות חלקה בכספי המכירה, גם אם צנועה מזו הנוכחית (ראו ממצאיו של בית המשפט המחוזי, בפסקה 27 להחלטתו). עיון בטענותיה של המבקשת לעניין מאזן הנוחות מראה כי אין חשש שמכירת הדירה תותיר אותה חסרת קורת גג. אף שצוינו בטענותיה לעניין מאזן הנוחות הלכות שונות בדבר הנטייה לעכב ביצוע מכר דירת מגורים, לא הוצגו עובדות אשר מצביעות על מצבת נכסיה של המבקשת או כושרה לרכוש דירה חלופית. בנוסף, אף שבפתח בקשתה ציינה כי הדירה היא דירה יחידה שבבעלותה ואין בידיה אמצעים אחרים, הדבר לא מצא ביטוי בתצהירה. משכך החשש ממצב בו לא יהיה למבקשת קורת גג אינו מתעורר ולכן אין מקום לעיכוב ביצוע ההחלטה.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.