פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
2801/96
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערערים
:
1. אל על, נתיבי אוויר לישראל בע"מ
2.
כלל, חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
אלברט
יפרח
2.
טובה יפרח
בקשה להשלמת פסק-דין
או לתיקונו
בשם
המערערים:
עו"ד
ע'
קרינסקי
בשם
המשיבים:
עו"ד
פ'
זלצר
החלטה
1.
בקשת המבקש היא "להשלמת פסק דין", או לחילופין "לתיקון טעות" בפסק דין, או להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך בירורים אותם הוא מציע בבקשתו.
פסק הדין אשר ניתן בתיק זה ביום 18.8.98 הינו סופי, ואין כל יסוד בדין לבקשתו של המבקש "להשלמה" של פסק הדין. האמור בבקשת המבקש גם אינו מגלה כל טעות במובן סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד1984 -, אשר תצדיק תיקון של פסק הדין. כך, גם אין כל בסיס לבקשה, שלאחר שניתן פסק הדין יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שתובאנה בפניו ראיות נוספות. הדיון בתביעתו של המבקש מוצה, ללא שבית משפט זה סבר שיש צורך בהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, ועל כן פסק סופית בכל העניינים שבמחלוקת.
די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה.
2.
לכך יש להוסיף, שגם לגופם של דברים אין יסוד לבקשה. חלקים שלה מבוססים על טענות כנגד ממצאים עובדתיים, תוך התבססות, בין היתר, על עובדות חדשות, אשר כלל לא הוכחו בפני בית המשפט המחוזי. אין הצדקה לדיון מחודש בעניינים אלה לאחר שניתן פסק הדין.
3.
א.
אחת מטענות המבקש מכוונת נגד חלק מפסק דיננו, בו הוחלט על הפחתת סכום הפיצויים, בהסתמך, בין היתר, על כך שהמבקש יכול היה לקבל גימלה בעין מהמוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד ) באמצעות קופת חולים, עמה נחתם הסכם על ידי המוסד לפי סעיף 89 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה1995 - ( להלן: החוק ). הקביעה בפסק דיננו בדבר יכולתו של המבקש לקבל גימלה כאמור, נסמכת על ראיות כפי שהובאו בפני בית המשפט המחוזי. בא כוח המבקש מציין בבקשתו כי קביעה זו בפסק הדין מוטעית נוכח הוראות סעיף 228(א) לחוק הקובע:
"הזכאי לגימלת סיעוד וכן לקיצבה מיוחדת לפי סעיף 112 ... הברירה בידו לבחור באחד מהם".
ג.
טענה זו דינה להידחות משני טעמים. ראשית, הן בבית המשפט המחוזי והן בטענות בפנינו לא נטענה כל טענה המסתמכת על סעיף 228(א) הנ"ל. מטעם זה לא באה כל התייחסות לסעיף זה, לא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא בפסק דיננו. כל המחלוקת בין הצדדים בנושא זה התמקדה בשאלה אם על פי תנאי ההסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת חולים מגיעה למבקש גימלה בעין (בצורת תשלום) מקופת חולים. לעניין זה פרטנו בהרחבה בפסק דיננו על שום מה, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, יש להשיב על כך בחיוב.
משלא הועלתה כל טענה הנסמכת על סעיף 228(א) הנ"ל, אין תימה שלא באה אליה כל התייחסות.
ג.
אך גם לעצם העניין, אין בסעיף זה כדי לסייע למבקש. הסעיף מדבר ב"גימלת סיעוד", ובא כוח המבקש סבור שהגימלה בעין המשתלמת על ידי המוסד באמצעות קופת חולים הינה
גימלת
סיעוד במובן הסעיף. נעלם מעיני בא כוח המבקש, שבסעיף 223, הסעיף הראשון בפרק הדן בביטוח הדדי, מוגדרת "גימלת סיעוד" כגימלה "המשולמת לפי פרק זה", דהיינו, במסגרת ביטוח סיעוד. במסגרת ביטוח זה מגיעה גימלה למבוטח, בהתמלא התנאים הקבועים בחוק, החל מגיל 65 שנים בגבר והחל מגיל 60 שנים באשה (סעיף 225(א) לחוק). גימלה זו אינה הגימלה
אותה יכול היה המבקש, כפי שנקבע בפסק הדין, לקבל. הגימלה
שיכול היה המבקש לקבל היא גימלה בעין מקופת חולים, על פי ההסכם אשר נחתם בינה לבין המוסד לביטוח לאומי.
יוצא, שסעיף 228(א) המצוי בפרק י' המזכיר "גימלת סיעוד", מתייחס לגימלה במסגרת פרק י' ולא לגימלה בעין אשר הענקתה מוסדרת בסימן ג' של פרק ה' (סעיפים 91-86 לחוק). סעיף 228(א) אין בו, על כן, כל נפקות לשאלה האם יכול המבקש לקבל גימלה בעין מקופת חולים.
4.
גם בחלקי הבקשה האחרים לא מצאנו ממש.
התוצאה היא, שאנו דוחים את הבקשה.
המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ה'
בחשון
התשנ"ט
(25.10.98).
ה נ ש י א
המשנה
לנשיא
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96028010.
E09