ע"א 2899/99 יעקב בראזני נ. יוסף כהן

המבקש נפצע ביום 20.7.93 בתאונת דרכים, על ידי רכב שהיה נהוג על ידי משיב 1 ומבוטח על ידי משיבה 2. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' עדיאל), בפסק דין מפורט ומנומק, פסק למבקש פיצויים בסכום הנמוך מן הגימלה המשולמת לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שהמשיבים לא נדרשים לשלם לו דבר.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובפני בקשתו לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון בגין הערעור. הבקשה מנומקת בכך שהמבקש, יליד 1959, הוא אב לשלושה תינוקות ובת זוגו אינה עובדת. כתוצאה מהתאונה הפך נכה בשיעור 100% לצמיתות, איבד את מקורות פרנסתו, הוא מתגורר בדירה שכורה, מתקיים מקיצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי, ופנסיה קטנה, אשר אין בהן די לפרנסת משפחתו ולצרכיו.

בתחילת הדיון בפני ביקש בא כוח המשיבים למחוק את הבקשה על הסף, מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. אף על פי שהבקשה לא נוסחה כנדרש בתקנות, לא ראיתי לנכון למחוק את הבקשה על הסף, מאחר שעיקרי העובדות שפירוטן נדרש מופיעות בבקשה ובתצהיר, ובמידה שחסרים פרטים הם ניתנים להשלמה.

בחקירתו הנגדית של המבקש התברר כי הכנסתו מקיצבאות ביטוח לאומי עומדת על כ8,000- ש"ח לחודש בקירוב כולל קיצבת ניידות. זאת - בניגוד להערכת המבקש בחקירתו הראשית כי הסכום עומד על כ1,300- ש"ח. אין מחלוקת, כי בצירוף הפנסיה המשולמת לו עומדת הכנסתו החודשית של המבקש על כ10,000- ש"ח, ואולי מעט יותר מזה. סכום זה משמש לו במלואו לצרכי ביתו, כיוון שהוצאות הטיפולים הרפואיים ממומנות על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה. סכום זה שווה, בקירוב, להשתכרותו של המבקש לפני התאונה, בהתאם לממצאי בית המשפט המחוזי (אם יובאו בחשבון בחשבון שכרו של המבקש מעבודתו בעיריה, וכן תוספת כלשהי מהכנסותיו ממכירת גרוטאות). השאלה היא, איפוא, האם מצבו הכלכלי של המבקש כפי שפירטתי, מצדיק לפטור אותו מאגרה וערבון.

הכנסה בסך 10,000 ש"ח לחודש אינה גבוהה ביותר, במיוחד כאשר היא משמשת כמקור פרנסה יחיד למשפחה בת חמש נפשות. אך עם זאת, אין היא מן הנמוכות ביותר.

במכלול השיקולים הרלוונטיים, פועלים מספר שיקולים לחובתו של המבקש:

ראשית, אין בבקשה ובתצהיר שהגיש מפירוט מספיק, הן של הכנסותיו והן של הוצאותיו. פירוט ההכנסות החסר בבקשה הושלם בחקירתו הנגדית של המבקש. כאמור, טען המבקש כי קיצבת הביטוח הלאומי המשולמת לו עומדת על כ1,300- ש"ח, וכי הקיצבה המשולמת לו בפועל גבוהה במאות אחוזים מסכום זה. נוכח גודל הפער אין זה סביר שהמבקש טעה בתום לב. ההימנעות מהעלאת העובדות במלואן, הן מלכתחילה בבקשה שהוגשה והן בעדות המבקש, פועלת לחובתו.

הפן השני של העדר הפירוט המספיק נוגע להוצאותיו של המשיב. בתצהירו הצהיר המשיב כי הוא מתגורר בדירה שכורה, אך לא טרח לצרף חוזה שכירות או לכל הפחות לפרט את הסכומים שעליו לשלם. המבקש לא הציג פירוט כלשהו של הוצאותיו השוטפות ושל הוצאותיו הרפואיות שאינן מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא הציג בפני מסמכים שהצגתם מתבקשת בנסיבות העניין, כגון דפי חשבון בנק, חשבונות לתשלום, וכיוצא באלו.

נפסק לא אחת, כי על המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה או מהפקדת ערבון, להיכבד ולהכנס לפרטי רכושו, הכנסותיו והוצאותיו (בש"א 6669/94, מגרפטה נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 95(1) 406; בש"א 4892/94, 5553, שחאדה נגד הפניקס הישראלי ואח' , תקדין עליון 94(4) 284, בש"א 352/94, חברת אמריקן פיילס נגד הוצאת מודיעין , תקדין עליון 94(3) 526). בהעדר פירוט כלשהו של הוצאותיו של המערער, אין אני יכולה לקבוע כי מצבו הכלכלי מצדיק לפטרו מתשלום האגרה והפקדת הערבון.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שהכנסת המבקש אינה מן הנמוכות ביותר, ואינה נופלת מהכנסותיו קודם התאונה, אני דוחה את הבקשה. נוכח מסקנתי זו, איני נזקקת לשאלת סיכויי הערעור.

עם זאת, על מנת להקל עם המבקש, אני מאפשרת לו לפרוס את התשלומים, כך שהאגרה תשולם ומחצית הערבון תופקד תוך ארבעים וחמישה יום מהמצאת החלטה זו, והמחצית השניה של הערבון תופקד תוך ארבעים וחמישה ימים נוספים.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 600 ש"ח.