ע"א 2930/09 אלי רייפמן נ. CCM MASTER QUALIFIED FUND

השופט א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיאה ו' אלשיך) נעתר לבקשות של המשיבות 1 ו-2 (להלן – המשיבות), שנדונו במאוחד, ונתן צו כינוס לנכסי המערער. על כך הערעור שבפנינו.

2.

המשיבה 1 הגישה ביום 29.12.08 בקשה לצו כינוס בטענה כי המערער חייב לה סכום העולה על חמישה מיליון ליש"ט וכי בוצעו על ידו מעשי פשיטת רגל שונים. בקשה דומה הוגשה על ידי המשיבה 2 ביום 3.2.09. בבקשתה טענה המשיבה 2 כי המערער חייב לה סכום של כשני מיליון דולר. המערער הגיש התנגדויות לבקשות לצו כינוס ובהן חלק על קיומו של חוב לכל אחת מן המשיבות וכן טען כי לא בוצע מעשה פשיטת רגל בתקופה של שלושה חודשים שקדמה להגשתן של כל אחת מן הבקשות. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיים דיון בבקשות ובסופו של יום קיבל אותן. בית המשפט קבע כי לא קיימת מחלוקת כנה באשר לחובות וכי המערער אומנם ביצע מעשי פשיטת רגל בתקופה הרלוונטית (לפי סעיף 5(5) וסעיף 5(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן – הפקודה)).

3.

המערער, שייצג את עצמו בפנינו, חזר וטען את שנטען בבית משפט קמא. לגירסתו, אין הוא חייב סכומי כסף למשיבות זאת מאחר ושתיהן רימו אותו. עוד טען הוא כי הוא לא ביצע מעשי פשיטת רגל במועד הרלוונטי.

4.

דינו של הערעור להידחות. הגענו לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו שנתמלאו התנאים למתן צו כינוס. אין צורך לפרט את כל הדרישות שקיומן הינו תנאי למתן צו כינוס. לענייננו יש להתמקד בדרישה באשר לקיומו של חוב ולעשיית מעשה פשיטת רגל וזאת תוך התקופה של שלושה חודשים לפני הגשתה של בקשת הנושה למתן צו כינוס. נתמקד, ואף זאת בקיצור, בעניין הנוגע למשיבה 2. די בכך שנתמלאו התנאים למתן צו כינוס בכל הנוגע לנושה אחת על מנת שיינתן צו כינוס.

5.

השאלה הראשונה, אם כן, היא האם הוכח ברמה הנדרשת קיומו של חוב המגיע למשיבה 2 או שמא קיימת מחלוקת כנה בכל הנוגע לחוב. אם אכן קיימת מחלוקת כנה, ברי שאין מקום ליתן צו כינוס. כאשר קיימת מחלוקת כנה, רשאי בית המשפט לפעול באחת משתי הדרכים הבאות: אחת, לדחות את הבקשה על מנת שהטוען כי הוא נושה יפתח בהליך אזרחי רגיל. כמובן, שאם יזכה הטוען לנשייה בתובענתו יוכל הוא להגיש בקשה חדשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל, ובלבד שנתמלאו כל התנאים הנדרשים האחרים. שנייה, לעכב את הדיון בבקשה לצו כינוס עד לסיום הליך אזרחי רגיל לבירור החוב שינקוט הטוען לנשייה (סעיף 16 לפקודה). מתברר, כי ביום 25.5.2007 חתם המערער על הסכם בעניין אופציה למשיבה 2 מסוג PUT

לגבי מניותיה של חברה מסוימת. המשיבה 2 מימשה את האופציה וכתוצאה מכך נוצר חוב בסכום של כשני מיליון דולר של המערער לזכות המשיבה 2. בחומר מוצאים אנו התכתבויות רבות מאוד בהן מאשר המערער את דבר קיומו של החוב, אלא שהוא טוען כי אין באפשרותו לשלמו מסיבות שונות. ברור מן המסמכים שנעשו על ידי המערער, כי הוא לא חלק על דבר קיומו של החוב. רק בהתנגדותו לבקשה לצו כינוס העלה המערער טענת מרמה. בדין מצא בית המשפט המחוזי שאין מדובר במחלוקת כנה בשאלה האם אומנם קיים חוב המגיע מן המערער למשיבה 2.

6.

העניין הנוסף שיש להתייחס אליו הוא האם הוכח שנעשה מעשה פשיטת רגל והאם הוא נעשה תוך התקופה של שלושה חודשים לפני שהוגשה הבקשה לצו כינוס (כנדרש על פי סעיף 7(3) לפקודה). כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי נעשה מעשה פשיטת רגל כאמור בסעיף 5(5) לפקודה ועל פי סעיף 5(1). לענייננו די בכך שנעשה מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(1) לפקודה, כפי שיתואר מיד. סעיף 5(1)(ב) לפקודה מדבר על העברה או שעבוד של נכס מנכסי החייב "שאילו נעשו כשהוא [החייב] מוכרז פושט רגל היו בטלים משום העדפת מרמה לפי כל דין תקף אותה שעה". העדפת המרמה עליה מדבר הסעיף הינה אותה העדפת מרמה שדינה ביטול לפי סעיף 98 לפקודה (ע"א 2659/96 רוזן נ' בנק המזרחי המאוחד , פ"ד נה(2) 529, 535 (2001)). החומר שהונח בפנינו כולל תצהיר שנעשה על ידי פרקליט שפעל מטעם המערער (עורך דין דורון אפיק). בתצהיר שנחתם על ידי הפרקליט ביום 15.2.09 הוא מספר על שבע העברות של כספים של המערער לטובת נושיו בסכום כולל של כשלושה מיליון דולר. העברות הכספים בוצעו ביום 2.2.09, היינו יום אחד לפני שהוגשה בקשתה של המשיבה 2 למתן צו כינוס. בתצהיר נאמר כי ההעברות בוצעו ל"נושים אשר הלוו למר רייפמן [המערער] כספים במהלך ששת החודשים האחרונים". העברות אלה לטובת נושים מסוימים ומועד ביצוען מקיימים את הדרישה שבפקודה באשר לעשיית מעשה פשיטת רגל תוך שלושה חודשים לפני שהוגשה בקשה לצו כינוס.

7.

המסקנה המתבקשת היא, כי צדק בית המשפט המחוזי משהחליט ליתן צו כינוס לנכסי המערער. אי לכך, הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח לזכות כל אחת מן המשיבות 2-1 ובסכום של 10,000 ש"ח לזכות המשיב 3.