ע"א 2234/16 ריאר גילה נ. יהודה ברבי

השופט ד' מינץ:

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ( כב' השופט ח' ברנר ), בפש"ר

7471-07-13 מיום 3.1.2016, במסגרתה נדחתה התנגדותה של המערערת למתן התראת פשיטת רגל נגדה.

הרקע לבקשה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.

תחילתם של ההליכים המתנהלים בין הצדדים, בתביעה כספית על סך של 94,000 ש"ח שהגיש משיב 1 (להלן: המשיב ) נגד המערערת. המערערת נהגה למסור למשיב שיקים לשם ניכיון. לאחר ניכוי השיקים היה המשיב מעביר לידי המערערת כסף מזומן כנגדם, בניכוי עמלות הניכיון. לטענת המשיב, בשלב מסוים החלו לחזור השיקים שנמסרו לו על ידי המערערת ומאחר שעָרַב כלפי לקוחותיו לפירעונם, נאלץ לפרוע בעצמו שיקים אלה תוך נטילת הלוואות. עוד טען המשיב כי אף העביר למערערת כספים במטרה לסייע לה במצוקתה הכלכלית. בשלב מסוים מסרה המערערת לידי המשיב שמונה שיקים על סך של 47,000 ש"ח כל אחד. חלק מן השיקים האמורים לא כובדו והמשיב, משיקולים שונים, בחר להגיש תביעה שטרית על שניים מהם בלבד לבית משפט השלום בתל אביב. המשיב הציג לבית המשפט אישור בחתימת ידה של המערערת לפיו קיבלה לידיה את מלוא הסכומים הנקובים בשיקים. לטענתו, שיקים אלה נועדו לסילוק סופי של מלוא חובותיה כלפיו. מנגד טענה המערערת כי הן השיקים והן המסמך החתום שהגיש המערער לבית המשפט נמסרו על ידה תחת איומים. ביום 24.6.2015 קיבל בית משפט השלום (ת"א 31620-07-13, כב' השופט ע' יריב ) את מלוא תביעתו השטרית של המשיב תוך שציין כי לא מצא נימוק המצדיק הסתמכות על גרסתה של המערערת שלא נתמכה בכל ראיה עצמאית ובלתי תלויה פרט לעדותה שלה אשר הותירה רושם עגום ביותר. לפיכך חויבה המערערת לשלם למשיב את מלוא סכום השיקים בתוספת ריבית והצמדה וכן הוצאות הליך ושכר טרחת עורך דין. על פסק דין זה הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 224-01-16), שעודנו תלוי ועומד.

2.

משלא שילמה המערערת את חובהּ, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי של פשיטת רגל בקשה להמציא למערערת התראת פשיטת רגל כאשר החוב עמד באותה עת על סך של 144,000 ש"ח. המערערת הגישה את התנגדותה בטענה שהליך הערעור על פסק הדין שעומד ביסוד הליכי פשיטת הרגל (להלן: פסק הדין ) עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט, ועל כן פסק הדין אינו חלוט ולא ניתן להמציא התראה לפשיטת רגל בגינו. ביום 3.1.2016 דחה בית המשפט של פשיטת רגל את ההתנגדות וקבע כי על אף שהוגש ערעור על פסק הדין, אין להסיק מכך כי הוא אינו נחשב לפסק דין חלוט לצורך פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). על החלטה זו (להלן: ההחלטה ) הוגש הערעור שלפנינו.

3.

נוכח דחיית בקשת המערערת לעיכוב המשך הליכי פשיטת הרגל, ההליכים המשיכו להתנהל כסדרם וביום 15.5.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו כינוס נכסים נגד המערערת (פש"ר 19379-03-16) וזאת בשל כך שלא נענתה להתראת פשיטת הרגל דבר שהיווה "מעשה פשיטת רגל" לפי סעיף 5 לפקודה. בהסכמתה, נקבע כי עליה לשאת בתשלום חודשי על סך של 500 ש"ח ומונה מנהל מיוחד לנכסיה. ביום 22.11.2016 התקיים דיון נוסף ובהסכמת בא כוח המערערת היא הוכרזה פושטת רגל.

טענות הצדדים בערעור

4.

לטענת המערערת, שגה בית המשפט המחוזי בדחיית התנגדותה למתן התראת פשיטת רגל. זאת בשל העובדה כי הוגש ערעור על פסק הדין המעלה טענות מרמה קשות כנגד המשיב. המשיב גם שינה את גרסתו שלוש פעמים ואף שיקר במהלך חקירתו הנגדית בבית משפט השלום. קיימות גם הקלטות בהן מודה המשיב ב"עוקץ" שביצע לה. בית המשפט המחוזי אף התעלם מטענותיה הקשות בדבר מרמה, זיוף מסמכים והטעיה. המשיב פועל נמרצות על מנת להכניסה להליך פשיטת רגל וזאת על מנת שלא תוכל לתבוע אותו בגין העוולות שביצע כנגדה. המערערת הדגישה כי הינה אֵם לקטין בעל צרכים מיוחדים, אשר לדבריה סבל מנזקים משמעותיים בשל התרמית האכזרית שביצע המשיב נגדה.

5.

לטענת המשיב, נוכח הסכמתה של המערערת להכרזתה פושטת רגל, היא אינה יכולה עוד לטעון נגד דחיית התנגדותה להמצאת התראת פשיטת רגל כנגדה. נוכח הכרזתה פושטת רגל, קיים "מעשה עשוי" וגם מטעם זה דין הערעור להידחות. עוד ציין המשיב כי בית משפט של פשיטת רגל אינו משמש ערכאת ערעור על פסק הדין. לפיכך, יש לדחות את טענות המערערת הנוגעות לפסק דינו של בית משפט השלום אשר קיבל את תביעתו השטרית כאמור.

6.

משיב 2 הפנה במסגרת תשובתו לסעיף 15 לפקודה הקובע את סמכות בית המשפט להחליט לדחות בקשת נושה, או לעכב את הדיון בה, בשל ערעור תלוי ועומד על פסק הדין עליו מושתתת הבקשה, כמו גם לאפשר את המשך ההליך. מכאן שלבית המשפט הסמכות לאפשר את המשך הליכי פשיטת הרגל המושתתים על הפרת התראת פשיטת רגל – הגם שהוגש ערעור על פסק הדין הקובע את החוב הפסוק. לטענת משיב 2, המערערת לא פרשה בפני בית המשפט המחוזי נימוקים נוספים להתנגדותה זו מלבד קיומו של ערעור התלוי ועומד כנגד פסק הדין כאמור. עוד טוען משיב 2 כי אירעה התקדמות משמעותית בהליכי פשיטת הרגל של המערערת. הוגשו נגדה תביעות חוב רבות נוספות בשיעור ניכר ויש בכך כדי להעיד על היותה חדלת פירעון ללא קשר לחובהּ כלפי המשיב. משיב 2 טען אף הוא כי האכסניה המתאימה לדון בטענות המערערת הנוגעות לבסיס קביעתו של בית משפט השלום הינה ערכאת הערעור על בית משפט השלום, היינו בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים ולא בית המשפט המחוזי היושב כבית משפט של פשיטת רגל.

7.

בתשובתה של המערערת לטענת המשיב שהסכימה להכרזתה פושטת רגל טענה כי ההסכמה הייתה נקודתית בלבד על כך שאין בידיה נכסים וכספים וכי אף הובהר לה כי הכרזתה זו אינה מונעת את המשך ערעורה.

דיון והכרעה

8.

טענתה המרכזית של המערערת נסמכת על משמעות הדרישה ל"פסק דין חלוט" כבסיס להתראת פשיטת רגל, מכוח הוראת סעיף 3 לפקודה הקובע כך:

3.נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל; לענין התראת פשיטת רגל –

(1) ...

(2) "פסק דין חלוט" – לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה.

עיון בהגדרה זו מעמיד קושי לא מבוטל נוכח העובדה שהיא מכילה רק הגדרה מְרַבּה למושג "פסק דין חלוט", אך אין בה הגדרה בסיסית של המושג. היינו, כל מטרת ההגדרה אינה אלא לרבות אלו צווים יוגדרו כפסק דין חלוט בה בעת שחסרה ההגדרה הראשונית באשר למהותו של "פסק דין חלוט". על כן, ניתן לפנות להגדרה של המושג "חלוט" שבחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות ), הקובעת כי משמעות מונח זה לעניין פסק דין או החלטה, הינה "פסק דין או החלטה של בית משפט - שאין עליהם עוד ערעור או ערר או השגה כיוצא בהם". מכאן נראה לכאורה כי ישנן רגליים לסברת המערערת. אלא שבכך לא תם הדיון.

9.

סעיף 1 לחוק הפרשנות קובע כי "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק..., אם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה". ואכן נראה כי אימוץ ההגדרה המופיעה בחוק הפרשנות אודות "פסק דין חלוט" אינו מתיישב עם תכליתה של הוראת סעיף 3 לפקודה. וזאת על שום מה. על שום שהליכי פשיטת הרגל נועדו להביא לגבייתו היעילה של חובו של החייב כלפי הנושה. ככל שהחייב מצוי במצב של חדלות פירעון, הַמְתָנָה עד לסיום הליך הערעור עשויה לחשוף את הנושה לסיכון מוגבר שלא יוכל לפרוע את מלוא חובו. חלוף הזמן עד לבירור הערעור יוביל גם להצטברות הפרשי ריבית והצמדה על החוב שיקשו על החייב לפרוע את חובו. בנוסף, עם חלוף הזמן מצבו הכלכלי של החייב עלול באופן טבעי אף להתדרדר. על כן יש להעניק למושג "פסק דין חלוט" פרשנות גמישה יותר הנותנת ביטוי לתכלית העומדת בבסיס הליך פשיטת הרגל (וראו: רע"א 8746/01

שרון נ' עיזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל , פ"ד נו(6) 448, בעמ' 452-451 (2002), שם הילך בית המשפט בדרך פרשנית מעט שונה).

10.

ביטוי מובהק למסקנה זו מצוי בסעיף 15 לפקודה המתיר מפורשות את הסטייה מן ההגדרה השכיחה והמקובלת למונח "פסק דין חלוט" בכל הנוגע לעניין פשיטת רגל. כפי שציין משיב 2, מסעיף זה ניתן ללמוד כי לבית המשפט נתון שיקול דעת האם לאפשר את המשך הליכי פשיטת הרגל מקום בו הוגש ערעור על פסק הדין העומד בבסיס פתיחת ההליך (וראו: רע"א 10858/05 משולם נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.3.2006); ע"א 6757/07 מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ

(15.8.2007)).

11.

המסקנה המתבקשת מכל האמור הינה אפוא שהעובדה שהמערערת הגישה ערעור על פסק הדין, אינה פוגמת בכשרותו של הליך פשיטת הרגל שננקט נגדה. פשיטא גם, כי בית משפט של פשיטת רגל אינו משמש כערכאת ערעור על בית משפט השלום אשר קבע את קיומו של החוב (ראו למשל: פש"ר (ת"א) 2978/08 פנפורד (ישראל) בע"מ נ' שטמברג , פסקה 5 (28.4.2009)). לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשת ההתנגדות להתראה של המערערת וכאשר לא התערב בקביעת בית משפט השלום באשר לחובהּ הפסוק.

12.

עם זאת יוטעם כי אין זה אומר שבכל מקרה שבו קיים פסק דין כנגד החייב בפשיטת רגל אין הוא יכול לטעון כנגד קיומו של החוב שנפסק אודותיו במסגרת אותו פסק הדין, למשל באמצעות העלאת טענות באשר לפירעון החוב, קיזוזו, שיעורו ועוד כיו"ב טענות. ואולם, נקבע לא אחת כי מחלוקת מעין זו חייבת להיות "מחלוקת כנה" (וראו למשל: ע"א 2930/09 רייפמן נ' CCM MASTER QUALIFIED FUND

(21.11.2010); ע"א 7375/15

כיאל נ' ג'מאל יאסין בע"מ

(27.11.2016)). אלא שבמקרה זה טענות המערערת אינן ממין זה. המערערת אינה טוענת כי פרעה את החוב כי אם תוקפת את ממצאי בית משפט השלום בפסק דינו אשר הכריע זה מכבר במחלוקת. שונה היה הדבר עוד טרם ניתן פסק הדין, כי אז ניתן היה לשקול אם יש בטענות המערערת כדי לבסס מחלוקת כנה (וראו למשל שלילת קיומה של מחלוקת כנה גם כאשר ניתנה לנתבע רשות להתגונן בתובענה בסדר דין מקוצר שהוגש נגדו: ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ

(28.6.2011)). עצם קיומו של ערעור תלוי ועומד כנגד פסק דין אינו יכול אפוא להוות מחלוקת כנה.

13.

ולמעלה מכל האמור, אף אם יימצא כי הדין עם המערערת אודות שלילת קיומו של החוב כלפי המשיב, הרי שמדברי משיב 2 עלה כי מאז פתיחת הליך פשיטת הרגל כנגד המערערת הוגשו 12 תביעות חוב שטרם נבדקו זולת החוב כלפי המשיב. 11 תביעות חוב בדין רגיל על סך 806,758.86 ש"ח ותביעת חוב בדין קדימה על סך 9,082 ש"ח. המערערת חולקת גם על חובות אלו, ולוּ על מקצם, אך אין בפיה טענה כי ביכולתה לפרוע אותם, כך שגם לולא החוב כלפי המשיב, המערערת היא חדלת פירעון ואין מקום היום להורות על הפסקת הליך פשיטת הרגל נגדה.

14.

תרופתה של המערערת בהליך פשיטת הרגל עצמו בו תיבדקנה תביעות החוב שהוגשו נגדה על ידי הנאמן שמונה על נכסיה, כמו גם טענות המערערת שהוגשו ביום 5.7.2017 לאחר תום הדיון לפנינו. במסגרת תפקידו הנאמן גם ישקול את המשך ניהול הערעור אשר הגישה המערערת לפי סעיף 125(א)(2) לפקודה (וראו: פש"ר (י-ם) 2268-05 אקסגון אחזקות והשעות בע"מ נ' עו"ד מ' קידר מפרק חברת יורם בן-עמי בנייה ופיתוח (1990) בע"מ (2.8.2010)) ואם החלטותיו לא תערבנה לחיכה תוכל להשיג עליהן לפי סעיף 150 לפקודה.

15.

אציע אפוא לחברותי לדחות את הערעור ולפנים משורת הדין לא לחייבה בהוצאות.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז:

אני מסכימה לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט ד' מינץ . כשלעצמי, אני סבורה כי די בכך שהמערערת הסכימה להכרזתה כפושטת רגל כדי לחסום את טענתה בשלב זה כי לא היה מקום לשלוח לה התראת פשיטת רגל. מכל מקום, צודק חברי שהמונח "פסק דין חלוט" בהקשרו של סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 כולל בחובו אף מצבים שבהם ניתן פסק דין נגד החייב וטרם ניתנה הכרעה בערעור עליו, וכך אף נפסק בעבר (ראו גם: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 71-70 (מהדורה שלישית, 2010)).

ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות:

אני מצטרפת בהסכמה לפסק-דינו של חברי השופט ד' מינץ וכן להערתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז.

ש ו פ ט ת

מיום 30.4.1983 תיקון מס' 1

הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ד' מינץ .