פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
2934/13
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
מבקש העיון:
עדוי עזרי
המערער:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ
2. אמנון בן יהודה
3. שרה וינברג
4. סוניה בן יהודה
5. עזבון המנוח אמנון וינברג ז"ל
6. רגינה סרווסר
בקשה לעיין בתיק בית המשפט
החלטה
1.
הליך זה הסתיים בהסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 8.7.2013.
לאחר מתן פסק הדין הוגשה הבקשה שבפניי לעיין בהסכם הפשרה. מבקש העיון ציין כי הוא זוכה בתיק הוצאה לפועל וכי המשיבים בהליך שבכאן הם החייבים, וכי על רקע זה ועל רקע העובדה שהטיל עיקול על כספי החייבים המוחזקים בידי המערער, ועל מנת להגיש הודעה מעדכנת בלשכת ההוצאה לפועל, עליו לעיין בפרטי ההסכם. בהודעה משלימה הבהיר מבקש העיון כי אין הוא צריך לעיין בפרטי ההסדר במלואם, ודי לו לדעת מה חלקה של המשיבה 1 בהסדר.
המערער הודיע כי אינו מתנגד לעיון המבוקש, ואילו המשיבים מתנגדים לו. המשיבים הדגישו כי בניגוד לנטען רק המשיבה 1 היא חייבת של מבקש העיון, וכי מטרת העיון אינה ברורה שכן המערער הודיע כי העיקול נרשם על ידו (ומטעם זה אף לא ברור איזה עדכון על מבקש העיון למסור לראש הוצאה לפועל), ובהעדר הנמקה עניינית לעיון אין להתירו.
2.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי על פי אמות המידה אשר נקבעו בפסיקה לעניין בקשות לעיין בתיקי בית המשפט יש להיעתר לבקשת העיון.
המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית-משפט של מי שאינו בעל-דין מצויה בתקנה 4 ל תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), תשס"ג-2003 (להלן: תקנות עיון בתיקי בית משפט )). תקנה 4(א) לתקנות אלו קובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין".
בנסיבות המקרה דנן, ההליך התנהל בדלתיים פתוחות ולא נטען כי קיים איסור בדין לעיון המבוקש. עוד יצוין כי נטל ההנמקה על מבקש העיון הינו קל יחסית נוכח מעמדו וחשיבותו של עקרון פומביות הדיון (ראו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 25-26 (8.10.2009)). דומה כי מבקש העיון הרים נטל זה וכי עמד בדרישה המינימאלית להנמקה הקבועה בתקנה 4(ג) לתקנות עיון בתיקי בית משפט, נוכח טענתו כי העיון דרוש לו לצורך הליך הוצאה לפועל המתנהל בעניינה של המשיבה 1 (ואמנם ציין תחילה כי המשיבים כולם הם חייביו, אך מן הנספח שצירף ניתן היה להתרשם בנקל כי מדובר במשיבה 1, והדברים הוברו בהבהרה שהגיש, ונראה כי ראוי אף להתחשב בעובדה שהמבקש אינו מיוצג). עוד יצוין כי בשונה מן העולה מתגובת המשיבים אין הכרח כי מבקש העיון יוכיח כי במסמכים אשר העיון בהם מבוקש יש כדי להועיל לעניינו.
לעומת זאת המשיבים, המתנגדים כאמור לעיון המבוקש, לא עמדו מצידם בנטל לשכנע כי קיים טעם כבד משקל המצדיק למנוע את העיון (ראו ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 385, 392 (2005)), ויודגש בהקשר זה כי על המתנגד לעיון בתיק בית משפט להציג הסבר קונקרטי לפגיעה העלולה להיגרם לו עקב העיון (ראו בג"ץ 10076/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (22.8.2005)). במקרה דנן נטל זה לא הורם באשר המשיבים ציינו בסתמיות ובכלליות כי יהיה בעיון כדי לפגוע בפרטיותם. המשיבים לא הפנו בהקשר זה לנתון כלשהו המופיע בהסכם הפשרה אשר עשוי לפגוע בפרטיותם כטענתם, ולא העלו טעם מהותי אחר, בבחינת זכות או אינטרס שלהם, העלול להיפגע באופן ממשי מן העיון בתיק, ודומני כי מסקנתם לפיה המבקש "חפץ לעשות שימוש לרעה בפסק-הדין ושלא בתום לב" הינה מרחיקת לכת ואינה מבוססת. בנסיבות אלו נוטה הכף לעבר זכות העיון.
אשר על כן, ניתן בזאת למבקש העיון היתר לעיין בהסכם הפשרה לו ניתן תוקף של פסק דין בהליך זה. העיון ייעשה במזכירות בית-המשפט בהתאם לנוהל המקובל. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו באלול תשע"ג (1.9.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת