ע"א 2934/13 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ. אמנונים חברה לעבודות עפ

1.

בפניי בקשה לעיון בתיק שבכותרת, אשר הוגשה בידי מר אריה אליאב, הטוען כי הוא נמנה עם בעלי מניות במשיבה 1. לטענתו העיון מבוקש שכן הסכם הפשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 8.7.2013, לא הובא לידיעת בעלי מניותיה של המשיבה 1.

המערער הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ואילו המשיבים מתנגדים לה. לטענת המשיבים אין די באסמכתא אותה צירף מבקש העיון להוכחת טענתו כי הוא אכן מחזיק במניותיה וכן אין סיבה לאפשר לו לעיין "בהסכם פרטי" אשר נחתם בין הצדדים להליך. עוד טוענים המשיבים כי בקשת העיון נועדה לשם שימוש לרעה כנגדם, וזאת אין לאפשר.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי על פי אמות המידה אשר נקבעו בפסיקה לבחינת בקשה לעיין בתיק בית המשפט, יש להיעתר למבוקש.

לתמיכה בטענתו של מבקש העיון כי הוא מחזיק במניות המשיבה 1 צירף הוא תדפיס של בנק דיסקונט ולתשובה שהגיש צירף גם תצהיר. נראה בעיני כי בכך ובנימוק שבבסיס הבקשה יש כדי להרים את הנטל הקל יחסית המוטל על המבקש לעיין בתיק בית המשפט.

המשיבים לעומת זאת לא הצביעו על זכות או אינטרס ממשיים שלהם העשויים להיפגע כתוצאה מהעיון המבוקש, מעבר לטענה הכללית שנטענה בסתמיות כי העיון נועד לשם שימוש לרעה. עוד יצוין כי לא ניתן לקבל את טענת המשיבים כי הסכם הפשרה הוא "הסכם פרטי", מבלי שהצביעו על נתונים קונקרטיים אשר העיון בו עשוי לפגוע בהם. יוזכר בהקשר זה כי משניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין הפך הוא לחלק מפסק הדין, עליו לא הוטל חסיון (ראו והשוו החלטתי בבקשת עיון נוספת שהוגשה בגדר הליך זה, החלטה מיום 1.9.2013. כן ראו: ע"א 273/12 כהן נ' קרן קיימת לישראל (11.5.2015); ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 438 (2000)).

אשר על כן, ומשהמשיבים לא הצביעו כאמור על זכות או אינטרס שלהם העלולים להיפגע באופן ממשי מן העיון בתיק, יותר העיון המבוקש. העיון ייערך במזכירות בית-המשפט בהתאם לנוהל המקובל.