ע"א 273/12 עזבון המנוח פורקוש (פרקש) אהרון ז"ל נ. קרן קיימת לישראל

1.

ביום 2.11.2014 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים להליך זה בנוגע לזכויות בחלקת מקרקעין בירושלים (להלן: המקרקעין ).

בבקשה שבפניי (אשר הועברה להכרעתי נוכח חלופי גברי בלשכת הרשמים) עותר המבקש לעיין בהסדר הפשרה האמור, בציינו כי הוא ובני משפחתו מתגוררים במקרקעין וכי קיבלו דרישה לפנותם. בתשובה לתגובת המערערים - אשר הביעו התנגדות לעיון המבוקש - הוסיף מבקש העיון והבהיר כי הוא ובני משפחתו מתגוררים במקרקעין האמורים למעלה מ-45 שנים, וכי על ההליכים המשפטיים דנן נודע לו לראשונה ביום 7.12.2014 עת נשלחה לו דרישה לסילוק יד.

המערערים מתנגדים לעיון המבוקש, שכן לפי טענתם מבקש העיון מתגורר בדירה המצויה בסמיכות למקרקעין ולא במקרקעין עצמם. על פי הטענה מבקש העיון מסיג גבול במקרקעין ואין לו בהם כל זכות בדין. עוד טוענים המערערים כי הסדר הפשרה הוא הסכם מסחרי פרטי ועיון בו יפגע בפרטיותם, וכן סבורים הם כי יש לדחות את הבקשה שכן זו נגועה בחוסר תום לב, והם מציינים בהקשר זה את התנהלותו של מבקש העיון, אשר לדבריהם איים על בא-כוחם.

2.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים (המשיבים השאירו את הבקשה לשיקול דעת ואילו המערערים התנגדו לה כאמור) ובחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת העיון.

הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע , פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). כנגזרת של עיקרון זה נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, ואילו על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתיר את העיון, ועליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי המצדיק את שלילתו (ראו: ראו בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 24-26 (8.10.2009); ע"א 1651/08 צביון בע"מ נ' ממונה מע"מ גוש דן (27.7.2008)).

במקרה דנן לא השתכנעתי כי קיים איסור בדין לעיין בתיק, אשר התנהל בדלתיים פתוחות, מכוח סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (לפרשנותה של הוראה זו ראו אלי הלם דיני הגנת הפרטיות 130-131 (2003)) או כל מקור אחר בדין. יוזכר בהקשר זה כי להסדר הפשרה ניתן תוקף של פסק דין, ומשכך הפך הוא לחלק מפסק הדין, עליו לא הוטל חסיון (ראו והשוו ע"א 9481/01 כדורי נ' פקיד שומה ירושלים , פסקה 3 (15.2.2007)).

אשר להנמקה שבבסיס הבקשה

- מחלוקת בין מבקש העיון למערערים לעניין הזכויות במקרקעין אשר בעטיה מעונין הוא לבחון הגשת תביעה או את הגנתו כנגד מכתב הדרישה שקיבל - מדובר בהנמקה הצולחת בקלות את הנטל המוטל על המבקש לעיין בתיק בית משפט (ראו בג"ץ 1836/14 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הוועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס (16.11.2014)). יצוין בהקשר זה כי אמנם הטעם האמור צוין בבקשה המקורית בלקוניות ופורט רק בתשובה שהגיש מבקש העיון לתגובת המערערים באמצעות בא-כוחו, אך אין בכך לשלול את העיון המבוקש, ואין כל מקום להכריע במחלוקת העובדתית והמשפטית הפעורה בין הצדדים במסגרת בקשת עיון. עוד אוסיף כי המערערים העלו את טענתם לפגיעה בפרטיות בכלליות מבלי שהפנו לנתון קונקרטי כלשהו המופיע בהסדר הפשרה אשר עשוי לפגוע בפרטיותם, ולא העלו טעם מהותי אחר, בבחינת זכות או אינטרס שלהם, העלול להיפגע באופן ממשי מן העיון בתיק (ראו והשוו ע"א 2934/13 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ (1.9.2013)). כמו כן, ככל שמבקש העיון ביצע מעשים האסורים על פי דין, כפי הנטען, רשאים המערערים לפעול באפיקים המתאימים, אך מובן כי המקום לברר טענות אלו אינו במסגרת ההליך שבפניי.

אשר על כן ומבלי להביע כל עמדה בסכסוך שבין הצדדים, הבקשה לעיין בהסדר הפשרה לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 2.11.2014 מתקבלת.

העיון ייעשה במזכירות בית-המשפט בהתאם לנוהל המקובל.

אין צו להוצאות.