ע"א 301/07 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. אושרת גויטע

לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה (המערערת שכנגד) כתוצאה מתאונת דרכים. המחלוקת בין בעלי הדין בבית המשפט קמא התרכזה בגובה הנזק. המערערות הגישו ביום 10.1.2007 ערעור על פסק הדין, המופנה כנגד קביעות בית המשפט קמא בעניין הנכות הרפואית והנכות התפקודית שקבע בית המשפט קמא ובעניין גובה הפיצוי בראשי הנזק השונים. המשיבה הגישה ביום 22.2.2007 הודעת ערעור שכנגד המופנית כנגד קביעות בית המשפט קמא בעניין הפגיעה בכושר ההשתכרות של המשיבה, בעניין הפיצוי בגין עזרת הזולת ובעניין הפיצוי בגין נסיעות לטיפולים. ביום 21.3.2007 ניתן צו סיכומי טענות, לפיו נדרשו בעלי הדין להגיש סיכום טענותיהם בכתב. המערערות הגישו סיכומיהם ביום 15.8.2007. המשיבה (המערערת שנגד) הגישה סיכומיה ביום 18.9.2007.

2.ביני לביני, ביום 11.9.2007, הגישה המערערת שכנגד בקשה לתיקון הודעת הערעור. הבקשה היא להתיר לה לתקן את הודעת הערעור שכנגד כך שיתוסף בה סעיף, לפיו טעה בית המשפט קמא בכך שלא פסק למערערת שכנגד פיצוי בגין הפסדיה בתקופת הפנסיה. נטען בבקשה כי נושא ההפסדים בתקופת הפנסיה נשמט בטעות מהודעת הערעור שכנגד, ולמרות שניתן לראותו כחלק מהטענה לגבי חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד, ראוי כי יצוין במפורש. המערערות מתנגדות לתיקון הודעת הערעור, וקובלות על כך שחרף ההחלטה כי המועד להגשת סיכומי המערערת שכנגד מושהה עד למתן החלטה אחרת, הגישה המערערת שכנגד סיכומיה וכללה בהם גם התייחסות לשאלת הפסדי הפנסיה.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד. אין חולק בדבר הסמכות לאפשר תיקון הערעור שכנגד, והכל כאמור בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להווי ידוע, כי הגישה בכל הנוגע לתיקון כתבי בית דין, גם בערעור, הינה ליברלית (ראו: חמו בן נון, הערעור האזרחי 259 (1997) וכן ע"א 5338/03 וקסטמן נ' בנק לאומי לישראל בע" מ (לא פורסם, 22.2.05)). המטרה היא לאפשר לערכאת הערעור לדון בכל השאלות שבמחלוקת, אך בה בעת להימנע מסרבול ההליך ומפגיעה בצד שכנגד.

4.שיקולים אלה מוליכים, בנסיבות המקרה דנן, לקבלת הבקשה. אמנם, הבקשה שלפניי הוגשה באיחור משמעותי ביחס למועד הקבוע בדין להגשת ערעור שכנגד. בבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לאי הכללת נושא ההפסדים בתקופת הפנסיה בהודעת הערעור שכנגד. בהעדר הסבר מספק, לא ניתן לומר כי התנהלות המערערת שכנגד תואמת את המצופה מבעל דין הנוקט שקידה סבירה בניהול ענייניו. היא גרמה להטרחת בית המשפט והמשיבות שכנגד. אולם היא אינה מצדיקה לשלול מן המערערת שכנגד את האפשרות לברר בערכאת הערעור את הטענות בעניין ההפסדים בתקופת הפנסיה. המזור לפגמים בהתנהלותה הדיונית של המערערת שכנגד מצוי בחיוב בהוצאות. שוכנעתי כי נוכח השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה, תיקון הודעת הערעור שכנגד לא יגרום לסרבול הדיון ולפגיעה במשיבות שכנגד. הבקשה הוגשה בטרם הגיע המועד להגשת סיכומי תשובה של המשיבות שכנגד ולפני שהתקיים בירור כלשהו של טענות הצדדים. לפיכך אין בקבלת הבקשה בשלב זה משום פגיעה במשיבות שכנגד, והאחרונות אף לא הצביעו בתגובתן על אינטרס נגדי בר הגנה, שנפגע מתיקון הודעת הערעור שכנגד. במצב דברים זה, ובאיזון בין האינטרסים השונים, באתי למסקנה כי יש לאפשר למערערת שכנגד לטעון בנדון במסגרת ערעורה ולאפשר התיקון כמבוקש.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. הודעת ערעור שכנגד מתוקנת תוגש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. סיכומי תשובה של המשיבות שכנגד יוגשו עד ליום 25.3.2008, על פי המתכונת שנקבעה בצו סיכומי טענות. המערערת שכנגד תשלם למשיבות שכנגד שכר-טרחת עורך-דין בגין הליך זה בסך 2,500 ₪.