ע"א 301/07 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. אושרת גויטע

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ד' פלפל ) מיום 29.11.06, בגדרו חויבו המבקשות בתשלום פיצוי למשיבה בסך של כ-3,800,000 ש"ח, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור שהוגש לבית-משפט זה. הסכום שאת תשלומו מתבקש בית-משפט זה לעכב עומד על סך של כ-1,500,000 ש"ח.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, דעתי היא כי אין מקום לעכב ביצועו של פסק-הדין. מושכלות ראשונים הן, כי פסק-דין יש לבצע בסמוך למועד נתינתו, שכן בעל דין שזכה במשפטו זכאי ליהנות באופן מיידי מפרי זכייתו. עיכוב ביצוע כאמור יינתן באם יוכח כי סיכויי הערעור הינם גבוהים וכי ביצועו המיידי של פסק הדין יסב נזק שאינו ניתן לתיקון או כאשר יהיה זה קשה להשיב את המצב לקדמותו באם פסק הדין לא יעוכב והערעור יתקבל (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172; ע"א 4234/02

דולב חברה לבטוח בע"מ נ' נאמן (לא פורסם)). לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו בש"א 216/89 הנ"ל).

ובענייננו, אף אם אניח, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, כי סיכויי הערעור הינם מאוזנים, לא שוכנעתי כי התקיימו הטעמים החריגים המצדיקים את עיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין. בהחליטי כן נתתי דעתי לעובדה שמדובר בפסק-דין כספי שביצועו המיידי לא ייסב נזק בלתי הפיך למבקשות.

לטענת המבקשות, ישנו חשש מבוסס ביותר שאם ישולם הסכום במלואו למשיבה, הן לא תוכלנה להיפרע ממנה בעתיד באם תהפוך ערכאת הערעור את התוצאה. זאת, מאחר והמשיבה עובדת כיום כמורה המשתכרת שכר מינימום ואין בידה נכסים שיוכלו להבטיח את החזרת הכספים שישולמו לה כפיצוי, באם יהא צורך בכך. אלא, שטענה זו של המבקשות לא גובתה בראיות כלשהן. לא זו אף זו, בפיסקה 14 לבקשה ציינו המבקשות כי בבעלות המשיבה דירת מגורים. ברי, כי הנכס האמור יכול לשמש כבטוחה במקרה הצורך. זאת ועוד, אף אם הייתה נכונה טענתן של המשיבות, הרי שלא היה בה כדי להועיל להן, שכן הלכה היא כי מצבו הכספי הקשה של החייב אינו מהווה צידוק לעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו בש"א 216/89 הנ"ל).

דין הבקשה איפוא להידחות.