ע"א 7398/08 אמקור בע"מ נ. עזבון המנוח מיכאל ליכטנברון ז"ל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 161/92 שניתן ביום 15.7.2008 על ידי כב' השופט י' כהן, בו חויבו המבקשות בפיצוי המשיב בגין נזקי גוף שנגרמו למר מיכאל ליכטברון ז"ל (להלן: המנוח ) עקב תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים.

1.

בשנת 1991 נפגע המנוח בתאונה כאמור, וכתוצאה ממנה נותר משותק בפלג גופו התחתון ואושפז מיום התאונה ועד ליום פטירתו במוסדות רפואיים וסיעודיים. המנוח תבע את המבקשות בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, וביום 12.8.1998 ניתן פסק דין בתביעה ונפסקו למנוח פיצויים על בסיס ההנחה כי ישהה במוסד סיעודי עד אחרית ימיו (להלן: פסק הדין הראשון ). המנוח וכן המבקשות ערערו על פסק הדין, ובפסק דינו מיום 9.4.2003 קבע בית המשפט העליון כי אין להתערב בפיצוי שנפסק לזכות המנוח עבור תקופת העבר (למעט רכיב אחד) אך נקבע כי יש לחשב את הפיצוי בהנחה שהמנוח ישהה בביתו ולא במוסד. התיק הוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי לקביעת הפיצוי מחדש, ולמרבה הצער נפטר המנוח באותו שלב ועקב כך הופסק ההליך והוא חודש רק בסוף שנת 2007, לאחר שאחות המנוח הוכרזה כיורשת היחידה שלו. בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי עקב פטירת המנוח אין מקום לפסוק פיצויים עבור העתיד ויש לפסוק לזכותו פיצוי עבור תקופת העבר בלבד, על יסוד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון כפי שאושרו בערעור. על כן חייב בית המשפט את המבקשות בפיצוי המשיב בראשי נזק שונים, בדחותו את בקשת המשיב להשית עליהן ריבית פיגורים עונשית. סכום הפיצוי הכולל הועמד על 2,794,991 ש"ח ולאחר ניכוי תגמולים ותשלום תכוף הועמד על 359,145 ש"ח. כן חויבו המבקשות בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 46,700 ש"ח בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט.

2.

המבקשות הגישו ערעור על פסק דין זה, בו הן מלינות על כך שנפסק למשיב פיצוי בגין "השנים האבודות" אף שלא הוכח כי פטירת המנוח נגרמה עקב התאונה וכן הן מעלות טענות לגבי פסיקת פיצוי בראשי הנזק של הוצאות קבורה, לוויה, מצבה והוצאת צו ירושה; נזק לא ממוני; הפסד השתכרות והוצאות שנגרמו לאחות המנוח. לחלופין טוענות המבקשות כי גם אם תישאר על כנה קביעת בית המשפט בעניין "השנים האבודות", משנקבע שפטירת המנוח נגרמה כתוצאה מפציעתו בתאונה מן הראוי היה לחשב את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לפי סעיף 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

3.

טרם הגשת הערעור עתרו המבקשות לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על עיכוב ביצועו של תשלום הפיצוי שבו חויבו. בהחלטתו מיום 8.9.2008 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי, בקובעו כי סיכויי הערעור אינם טובים שכן פסק הדין מבוסס על הממצאים שנקבעו בפסק הדין הראשון ובכפוף לשינויים שהתבקשו כתוצאה מפטירתו של המנוח, בהדגישו כי לא היה מקום לחשב את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני כאילו מדובר במי שנפטר מיד לאחר התאונה. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר, נוכח העובדה שאחות המנוח והיורשת היחידה של עזבונו מתגוררת בקנדה, יש יסוד להניח כי אם המבקשות תזכינה בערעור הן תתקשינה לגבות את הכספים שישולמו. על רקע זה הורה בית המשפט למבקשות לשלם לידי בא כוח המשיב את מלוא הסכום שנפסק, אך קבע כי הוא רשאי להעביר לידי המשיב סכום שלא יעלה על 250,000 ש"ח (הכולל את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין) ואילו יתרת הסכום תוחזק בידיו הנאמנות עד למתן פסק דין בערעור ותושקע באגרות חוב צמודות של המדינה או בתוכנית פק"מ נושאת ריבית לפי שיקול דעתו.

4.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוענות המבקשות כי סיכויי הערעור גבוהים כמפורט בהודעת הערעור. לטענתן, בפסק הדין הראשון נקבע כי המנוח היה מוגבל בשכלו, גלמוד ובודד ללא משפחה בישראל ורק שנים לאחר מתן פסק הדין התברר כי יש לו אחות המתגוררת עם משפחתה בקנדה וכי בנה שהתגורר אף הוא בקנדה שב לגור עתה בישראל. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשות, באם לא יעוכב פסק הדין יקשה עליהן להיפרע מן המשיב במידה שהערעור יתקבל נוכח העובדה שאחות המנוח היא תושבת חוץ, מה גם שכפי שעלה במהלך שמיעת הראיות אין בידי המשיב רכוש ממנו תוכלנה המבקשות להיפרע. המבקשות מצרפות תצהיר מטעם הפרקליט שטיפל בתיק לתמיכה בטענה בדבר חוסר האפשרות להיפרע מן המשיב ובדבר חוסר מעורבותה של האחות בהליכים שהתקיימו, אף לאחר פטירת המנוח, בו נטען בין היתר כי האחות לא מסרה את כתובתה מגוריה. לבסוף טוענות המבקשות כי למשיב לא ייגרם כל נזק באם ביצוע פסק הדין יעוכב, שכן הן תשלמנה את כל סכום פסק הדין במידה שהערעור יידחה, והן מציינות כי בהיות המבקשת 4 קרן ציבורית אין חשש כי תיקלע לחוסר יכולת כלכלית.

5.

המשיב מצידו מתנגד לבקשה וטוען כי משבית המשפט המחוזי נעתר לבקשה באופן חלקי יש לדחות על הסף את הבקשה הנוכחית. לטענת המשיב סיכויי הערעור נמוכים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי באופן ברור והוא אף סבור שבית המשפט שגה בחלק מקביעותיו לחובתו, למשל בכך שנמנע מלהשית על המבקשות ריבית עונשית על הסכום הפסוק. על כן, כך צויין, בכוונתו להגיש ערעור שכנגד על פסק הדין. כמו כן טוען המשיב כי המבקשות לא הניחו תשתית עובדתית לתמיכה בטענה בדבר הקושי להיפרע מן המשיב במידה שהערעור יתקבל והעלו בהקשר זה טענות כלליות בלבד. לטענת המשיב, עורך הדין שמסר את התצהיר שצורף לבקשה אינו בקיא במצבה הכלכלי של אחות המנוח וממילא לא נטען ואף לא הוכח שהיא במצב כלכלי קשה או שלא תשיב את סכום הפיצוי. המשיב טוען כי כתובתה של האחות בקנדה פורטה בכתב התביעה המתוקן ולמען הסר ספק מצרף את כתובתה בשנית, ועוד הוא טוען כי לא יהיה כל קושי לאכוף את פסק הדין בקנדה. לבסוף טוען המשיב כי לאחר 16 שנות משפט ומאחר ועד היום לא שילמו המבקשות את כספי הפיצוי אף שהיה עליהן לעשות כן, אין כל הצדקה להוסיף ולעכב עוד את תשלום הפיצוי. המשיב מוסיף ומבקש כי בשים לב להתנהלותן תחויבנה המבקשות בהוצאות הבקשה ובשכר טרחת עורך דין.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו, ומשכך בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין רק כאשר הוכח שסיכויי הזכייה בערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש. מקום שבו מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, לרוב ניתן להשיב את המצב לקדמותו ועל כן הנטייה לעכב את ביצוע פסק הדין תהא מצומצמת עוד יותר (ראו: ע"א 4340/06 לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פיסקה 7 (טרם פורסם, 25.8.2006); ע"א 301/07 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' גויטע (טרם פורסם, 25.2.2007)). אכן, ערכאת הערעור רשאית לצוות על עיכוב ביצוע גם במקרה של סירוב חלקי בלבד לבקשת עיכוב שהוגשה קודם לכן לערכאה הדיונית, כפי שאירע במקרה דנן (ראו: ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (לא פורסם, 5.6.2002); ע"א 9195/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בן שושן , פיסקה ג' (טרם פורסם, 12.12.2007)), אך נראה כי אין זה המקרה המתאים להורות כן. המבקשות העלו טענות כלליות בלבד בדבר החשש כי לא תוכלנה להיפרע מן המשיב אם תזכנה בערעור, ואף בתצהיר שצורף מטעמן אין ביסוס עובדתי לטענה בדבר מצבה הכלכלי של אחות המנוח או לחשש כי הכספים לא יושבו. קביעתו של בית משפט קמא לפיה בא כוח המשיב יעביר לעיזבון רק חלק מן הסכום הפסוק, מהווה, אפוא, איזון ראוי ונכון בנסיבות העניין המביא בחשבון את העובדה שהאחות היא תושבת חוץ ואין מקום לעיכוב ביצוע נוסף כפי שנתבקש.

הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיב שכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו בסך 5,000 ש"ח.