ע"א 3011/01 קצין התגמולים נ. זמיר דרור

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.1.01, בה קיבל בית המשפט את ערעור המשיב על החלטת ועדת הערעורים וקבע כי קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין מחלת נפש ממנה הוא סובל, וכי מחלה זו נגרמה במהלך שירותו הצבאי.

2.המשיב, יליד 1977 גוייס לשירות חובה בצה"ל ב20.8.96-. כעבור עשרה ימים בלבד אובחן אצלו מצב פסיכוטי קשה. ב31.10.96- פנה בתביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט1959- בשל התפרצות מחלת הנפש האמורה. התביעה נדחתה על ידי קצין התגמולים בנימוק של העדר קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לבין שירותו הצבאי של המשיב. ערעור על החלטת קצין התגמולים לועדת הערעורים נדחה, ואילו ערעור על החלטתו לבית המשפט המחוזי התקבל משנקבע קיומו של קשר סיבתי כאמור. קביעה זו התבססה על הלכה שיצאה מעם בית משפט זה ברע"א 4073/99 אורית אביאן נ' מדינת ישראל , פד"י נד(3)1. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ורשות ערעור ניתנה, תוך שנקבע כי הערעור יישמע לאחר החלטה שתינתן על ידי בית המשפט בדיון נוסף שנועד לבחינה נוספת של הילכת אורית אביאן.

3.המבקש עותר לעכב את ביצוע התשלומים הנובעים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בערעור. לחלופין, מבקש הוא לעכב את ביצוע התשלומים החורגים מצרכי מחייתו השוטפים של המשיב - קרי: את ביצוע התשלום המגיע על פי פסק הדין בגין העבר וכן חלק מסכום התגמולים השוטף שייקבע כי אינו נחוץ למחייתו ולצרכיו השוטפים של המשיב.

4.הבקשה מתבססת על שניים: האחד - כי סיכויי הערעור הינם טובים, והראייה לכך היא כי הילכת אביאן ששמשה יסוד לפסק הדין עומדת לבחינה נוספת בבית המשפט העליון בפני הרכב מורחב בדיון נוסף. השני - קושי בהחזרת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור שכן אם ישולמו עתה כל תשלומי התגמולים על פי פסק הדין, תתקשה המדינה בהשבת סכומים ששלמה עקב מצבו הכלכלי הדחוק של המשיב.

המשיב מתנגד לבקשה, טוען לשיהוי פסול במימוש פסק הדין על ידי המדינה וחולק על קיום סיכוי טוב לערעור. אשר לקושי בהשבת המצב לקדמותו, הוא מדגיש את היות הכספים שעיכובם מתבקש בעלי אופי סוציאלי וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

5.שקלתי את טעמי הבקשה על רקע טיעוני הצדדים, וזו מסקנתי:

כלל הוא כי הזוכה על פי פסק דין זכאי לממשו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מונעת ממנו, דרך כלל, מלקבל את פירות זכייתו, אלא אם קיים טעם מיוחד המצדיק את העיכוב (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה , פד"י נ(5) 403, 405; תקנות 466 עד 469 לתקנות סדר הדין האזרחי). טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה בדרך כלל בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו עקב מימוש פסק הדין אם הערעור יתקבל.

בענייננו ניתן לומר: אשר לסיכויי הערעור, מדובר בהליך ערעור שאינו חסר סיכוי, והראייה כי עיקרו עומד עתה לבחינה בדיון נוסף. עם זאת, נכון לעת זו, קיימת הלכה פסוקה בבית המשפט העליון המניחה תשתית ויסוד לקביעת בית המשפט המחוזי בפסק הדין נשוא ענייננו. אין לדעת כיום אם הלכה זו תישאר על מכונה במסגרת הדיון הנוסף המתקיים בעניינה, אולם יקשה לומר כי הסיכוי שהיא תשונה גבוה מהסיכוי כי תישאר בעינה, ועל רקע מצב דברים זה קשה לאמוד כיום את סיכויי הערעור במקרה זה.

אשר לסיכויי החזרת המצב לקדמותו אם ימומש פסק הדין וערעור המדינה יתקבל - אכן יש ממש בחשש כי כסף שישולם למשיב יהיה קשה בהשבה, וזאת נוכח מצבו הכלכלי הדחוק ומחלתו הקשה.

במצב דברים רגיל בו מדובר בפסק דין אזרחי לתשלום כסף יתכן שהיה במכלול הנתונים שפורטו - הן לענין סיכויי הערעור והן באשר לסיכויי ההשבה אם הערעור יתקבל - כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין, או לפחות את חלקו. אולם ענייננו שונה בכך כי אין מדובר בסעד כספי רגיל, אלא בתשלום בעל אופי סוציאלי אשר נועד לספק צרכים קיומיים בסיסיים שוטפים של נכה במחלה קשה. אופיו של תשלום זה כתשלום סעד ורווחה נושא עמו משקל מיוחד במאזן השיקולים שיש להעריכם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ולא בנקל תיענה בקשה כזו כאשר הזוכה הוא נזקק התלוי בסעד הכספי לצרכים המיידיים השוטפים של חייו. בהקשר דומה, כבר אמר בית משפט זה בבג"צ 5580/98 (לא פורסם) מפי השופטת שטרסברג-כהן (שם, סעיף 15):

"גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו של הנכה. נזקו של המוסד עקב תשלום מיידי יכול ויהיה כרוך בסיכון של קושי בגביית כספי המענק ששולמו באם תפחית הועדה את אחוזי הנכות. אל מול נזק זה, עומד נזקו של הנכה מעיכוב תשלום כספי המענק, להם הוא נזקק למחייתו, כאשר העיכוב יכול וימשך תקופה ארוכה. נזק זה גדול ורב הוא לעומת נזקו של המוסד...".

ואכן, כאשר מדובר בתשלומים בעלי אופי סוציאלי, יטה מאזן הנוחות, דרך כלל, לטובת הזוכה על-פי פסק הדין גם מקום שקיים חשש לקיום קושי בהשבת סכומים ששולמו על-פי פסק דין, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן משקל מכריע לשיקולים אחרים. באורח דומה, נטה בית המשפט שלא לעכב ביצוע פסק דין לתשלום מזונות אשה, כאשר הסיכויים להשבת הסכומים במקרה שהערעור יתקבל היו קלושים, וזאת מקום שהצורך לזון את האשה הנזקקת עולה בחשיבותו על הסיכון שלא יהא בידה להשיב את אשר קבלה. (ב"ש 227/83, פד"י לז(2) 778; המרצה 48/49 מילר נ' מילר , פד"י ד', עמ' 406; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 860).

בענייננו, מדובר בזוכה על-פי פסק דין שהוא נכה במחלה קשה ונזקק לכספי התגמולים לצורכי חייו הבסיסיים. מצבו הכלכלי דחוק, ועל כך עמדה גם המדינה בטענותיה. בנסיבות אלה, שיקולי מאזן הנוחות נוטים בבירור להעדפת צרכיו החיוניים על פני הסיכון הקיים כי יקשה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. סיכויי הערעור, כפי שנאמר לעיל, אינם ברורים, ולפיכך במשקל המצטבר של כלל הנתונים אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. לא ראיתי להבחין לענין זה בין תשלומי העבר על-פי פסק הדין לבין התשלומים השוטפים מכאן ואילך. אלה כאלה נדרשים לצרכיו הקיומיים של הנכה.

לאור זאת, הבקשה נדחית.

המדינה תשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,000 ש"ח.