ע"א 3016/98 גור אריה גלילי מדבירים בע"מ נ. הבנק הבין לאומי הראשון לישראל

בפני בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשל מצבם הכלכלי הדחוק של המבקשים.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 435/93 כבוד השופטת חיות) בו הורה בית המשפט למשיבה מספר 1 לשלם למבקשים סך של כ140,000- ש"ח (ולא את מלוא סכומי הנזק להם טענו המבקשים בכתב תביעתם בסך של 886,673 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית). רקע המקרה בתמצית בגלגולו הראשון הוא בתביעה בסדר דין מקוצר נגד חברת המבקש 2, נגד מנהליה ובעלי מניותיה המבקשים 2, ו3-, כערבים, ונגד חמישה ערבים נוספים. המבקשים שמרבית בקשתם למתן רשות להתגונן נדחתה הגישו תביעה לפיצוי כספי מהבנק (המשיב 1) ובא כוחו בסך כולל של 1,021,872 ש"ח. התביעה מבוססת על כך שהבנק, המשיב 1, גבה מן התובעים, שלא כדין סכומים עודפים, גבה ריבית הנוגדת את מה שהוסכם ביניהם, זאת תוך הטעיית המבקשים וחוסר תום-לב וברשלנות בכל הנוגע להלכי הוצאה לפועל שננקטו נגדם. יש לציין כי המשיבים הגישו ערעור שכנגד על כך כי טעה בית המשפט כשקבע כי יש צדק בטענת המבקשים כי המשיב מס' 2 גבה מהם סכומים עודפים.

בבקשה שבפני ובתצהיר שצורף טוען המבקש מס' 2 כי המבקשים נקלעו למצוקה כלכלית בעטיה הם אינם מסוגלים לשאת בנטל הפקדת הערבון הנדרש מהם לשם הבטחת הוצאות המשיבים בערעור. לטענתו המיתון הכבד שפקד את המשק לא פסח על ענף שירותי ההדברה בו הוא עוסק והחמיר את מצב עסקו שהיה גרוע מלכתחילה, כך שכעת היקף פעילותו הינו מצומצם ביותר. עוד מוסיף הוא כי פנה בבקשות הלוואה לבנקים בו מנוהלים חשבונותיו אולם כולן נדחו על הסף. לטענתו נושא הערעור מעורר שאלות נכבדות בענין חובת הזהירות והנאמנות של בנק מסחרי ללקוחותיו ולכן קיים סיכוי טוב שיצליח בערעורו.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, שולמו למבקשים סכומים גדולים על-ידם אשר יש ביכולתם לכסות ללא קושי את סכום הערבון. עוד מוסיפים הם כי סיכויי הערעור להצליח אינם ממשיים שכן פסק הדין של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים, וככאלה בית משפט של הערעור אינו נוהג להתערב בהם.

שני תנאים קבעה הפסיקה לשם מתן פטור מהפקדת ערבון: האחד – הוכחה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לעמוד בהפקדת הערבון. התנאי הנוסף למתן פטור מערבון הוא סיכויי ההצלחה בהליך (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר ואח' פ"ד מד (2) 383, רע"א 1910/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נגד יפיס מוצרי הדר , תקדין עליון 91 (3) 2436.

המבקש פטור מהפקדת ערבון צריך לשכנע את בית המשפט כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לעמוד בנטל הערבון, וזאת באמצעות הצגה מפורטת של מצבו הכלכלי, הכנסותיו, הוצאותיו חובותיו ורכושו (בש"א 1702/90 רביבו נ' בנק הפועלים , תקדין עליון, 90 (2) 52).

התשתית העובדתית שהניחו המבקשים להוכחת מצבם הכלכלי קלושה ביותר. טענות כלליות בדבר היותו של הסכום שנקבע גבוה אין די בהן מה גם שהמבקשת מס' 3 לא טרחה לצרף תצהיר לבקשתה. בבקשה אומנם מצוין כי המבקש מס' 2 תומך במשפחתו אולם אין כל פרטים על מצבה של אשתו של המבקש שהיא המבקשת מס' 3. חסר מידע רלוונטי ביותר בנוגע לעיסוקם של המבקשים כיום, מקורות פרנסה, נכסים שיש בידיהם, עיסוק ילדם ועוד פרטים נוספים רבים. אין כל ראייה למצבם הכלכלי של המבקשים מעבר לתצהיר המבקש מס' 2.

בנוסף, בצדק מציינים המשיבים כי שאלה חיונית היא מדוע לא ישתמשו המבקשים בכספים ששולמו לידם ע"י המשיבים עצמם, בעקבות פסק דין בבית משפט קמא. המדובר בסכומים גדולים שבוודאי יכולים לכסות את סכום הערבון.

זאת ועוד הלכה היא כי המבקש פטור מהפקדת ערבון בשל מצבו הכלכלי חייב להוכיח בטרם יזכה בפטור שעשה נסיונות למצות את כל אפשרויותיו ולגייס כספים גם ממקורות אחרים, לרבות בני משפחה וידידים (ראה בש"א 494/95, ע"א 493/95 שמעוני נ' שמעוני , תקדין עליון 95(1) 1211). המבקשים, למעט טענה כי פנו לבנקים בבקשה - המבקשים לא עשו זאת.

יצויין כי מטרתה של חובת הפקדת הערבון היא הבטחת הוצאות המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור כך שאם הערעור יידחה לא ייצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, על שום שהמערער הופטר מחובת הפקדת ערבון (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר ואח' , פ"די מד(2) 689).

משקבעתי כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית להוכחת מצבם הכלכלי הקשה הנטען, די בכך כדי לדחות את הבקשה גם מבלי להיכנס לבחינת סיכויי הערעור, שהוא תנאי נוסף למתן הפטור האמור. אלה רלוונטיים רק מקום בו הוכיחו המבקשים כי אינם יכולים לעמוד בחובת הפקדת הערבון.

אולם, למעלה מהצורך אוסיף כי המדובר למעשה בגלגולו השלישי של ההליך, כאשר פסק דינו של בית משפט המחוזי, החולש על פני 18 עמודים, מפורט היטב עובדתי בעיקרו, ומתייחס באופן מקיף לכל טענות המבקשים. במצב דברים כזה נראה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם כאלה שניתן להגדירם ממשיים (ראה בש"א 329/90 יונה אברך נ' גרוגר פ"ד מד (2) עמוד 383).

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה, וקובעת כי על המבקש להפקיד ערבון בגובה 20,000 ש"ח בתוך חמישה עשר יום מיום המצאת החלטה זו.