ע"א 4950/04 זיוה סיסו נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.זוהי בקשה לפטור מהפקדת עירבון בערעור שבכותרת. המבקשים פורשים תשתית עובדתית רחבה

המעידה על מצבם הכלכלי הקשה; כנגד המבקשים 1, ו- 2 תיקים רבים התלוים ועומדים בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת איחוד תיקים, משלמת המבקשת 1 מדי חודש בחודשו 250 ₪ והמבקש 2 1,250 ₪. לאחרונה, החלה המבקשת 1 לעבוד כשוטפת כלים במזנון ומשכורתה עומדת על 2,200 ₪ לחודש. המבקש 2, אשר לטענתו, נפצע בגבו בתאונת עבודה, עובד במשרה חלקית ומשתכר 2,800 ₪ לחודש. למבקשת 1 חשבון בנק ביתרת חובה של 66,000 ₪, למבקש 2 אין חשבון בנק. המבקשות 3, ו – 4 אינן פעילות ואין להן כל רכוש. ברשותו של המבקש 2 מגרש, עליו הוטלו עיקולים רבים ואשר משועבד לטובת בנק מזרחי המאוחד בע"מ על סך 39,000,000 ₪. ברשות המבקשים 1 ו – 2 דירת מגורים בה הם מתגוררים עם ילדיהם, ואשר ממושכנת לבנק לאומי. מנגד טוענים המשיבים, כי המבקשים לא עמדו בדרישות הדין והפסיקה ולא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת חוסר יכולתם הכלכלית. בין היתר, מציינים המשיבים כי תצהירו של המבקש 2 לוקה בחסר בכל הנוגע לגיוס סכום העירבון, מבני משפחה או ידידים.

2.אכן, במקרים רבים נקבע כי על המבקש פטור מערבון להראות מדוע אין באפשרותו לגייס את הכסף מקרובי משפחה או מקרובים אחרים (ראה, בש"א 494/95, שמעוני נגד שמעוני, (לא פורסם); ע"א 6249/97, סולמי נגד בנק איגוד לישראל, (לא פורסם); ע"א 3016/98, גור אריה גלילי מדבירים נגד הבנק הבינלאומי, (לא פורסם); רע"א 101/00, אללוף נגד קצין התגמולים,(לא פורסם). ואולם, כלל זה יש ליישם בצמצום. "הרמת המסך" מבעל הדין אל עבר ידידים או קרובי משפחה שאינם סמוכים על שולחנו או שהוא סמוך על שולחנם אינה מובנת מאליה. התמיהה אם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה" (ירמיהו לא כט), כוחה יפה גם כאן, ואם בחר אדם לפעול באופן כלשהו, אין זה מובן מאליו שעל בני משפחתו להיות שותפים לתוצאות מעשיו. מן הראוי, איפוא, לנהוג זהירות בדרישה זו (וראה: רע"א 1029/04 רלה ויינשטיין נגד בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). נוכח האמור בבקשה, בדבר פניותיהם הרבות, בעבר, של המבקשים לבני משפחתם המצומצמת ונוכח גילם של ילדיהם. אין זה צודק לחייבם לשאת בעול הפקדת העירבון. אשר על כן, נחה דעתי, כי המבקשים עמדו בדרישת הוכחת מצבם הכלכלי.

3.אולם, התנאי הנוסף למתן פטור מהפקדת עירבון הוא קיומו של סיכוי טוב לזכות בהליך. מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי הסכם הפשרה, שהושג בהתדיינות קודמת בין הצדדים באשר לתוקפה של משכנתא הרובצת על דירת מגורי המבקשים, הופר על ידי המשיב 1 אם כי הפרה שאינה יסודית ועל כן אינה מזכה את המבקשים בביטול הסדר הפשרה, וכן הופר על ידי המבקשים עצמם הפרה יסודית. עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא מעלה כי לאחר שבית המשפט קבע שהבנק הפר את ההסכם, עולה שאלה בדבר זכותם של המבקשים, בנסיבות אלו, לבטל את ההסכם. אין המדובר, על פניו, בהכרעה עובדתית גרידא. בערעור מתעוררות גם שאלות לגבי סיווגה של ההפרה כהפרה יסודית ופעולת הבנק בתום לב. לפיכך, נראה כי לצורך ההליך שבפני ניתן לקבוע כי סיכוי הערעור טובים.

נוכח האמור, החלטתי לפטור את המבקשים מהפקדת עירבון.