ע"א 3054/06 מרדכי פרויליך נ. צבי ישינובסקי

1.ההליך נסוב על פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו אשר דן בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים בגין חוזה לרכישת קוטג' ברעננה. בהחלטתי מיום 30.5.06 הופחת סכום האגרה שעל המערערים היה לשלמה לסך של 800 ₪ ובהעדר תגובת המשיבים התקבלה הבקשה לפטור מהפקדת ערבון. בהחלטתי מיום 19.6.06 בוטלה בהסכמת הצדדים ההחלטה מיום 30.5.06 ככול שהיא מתייחסת לפטור מערבון ואפשרתי למשיבים להגיב על הבקשה. בתגובתם התנגדו המשיבים למתן פטור כאמור. במהלך הדיון בבקשה התעוררה גם שאלת דרך התקיפה הראויה על פסק דינו של בית משפט קמא ולפיכך בהחלטתי מיום 1.11.06 בקשתי את עמדת הצדדים בעניין זה. אדון תחילה בשאלת סיווג ההליך.

2.לטענת המשיבים, הדרך הראויה לתקיפת החלטת בית משפט קמא הינה באמצעות הגשת בקשת רשות לערער. לטענתם, חרף כותרתו של פסק הדין, הדיון בבית משפט קמא פוצל כך שקודם נדונה שאלת אחריותם של הצדדים בלבד, כאשר שאלת גובה הנזק הותרה לשלב נוסף, ולפיכך לא היה מקום להגיש בשלב זה ערעור על פסק הדין החלקי. לעומתם, טוענים המערערים כי בפסק דינו החלקי קבע בית משפט קמא שהמשיבים אינם אחראים לנזקיהם ולפיכך "התיק נסגר" והם זכאים להגיש ערעור על פסק הדין החלקי.

עיון בפסק דינו החלקי של בית משפט קמא מעלה כי לפני בית משפט קמא נדונו במאוחד שתי תביעות; תביעה שהוגשה על ידי המערערים ותביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים. החלטת בית המשפט קמא לפיה אין המשיבים אחראיים לנזקיהם של המערערים סיימה את הדיון לגבי תביעה זו ו"סגרה את התיק" ולפיכך מהיבט זה החלטת בית המשפט היא פסק דין. אשר לתביעה שכנגד, בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי המערערים אחראיים באופן חלקי לנזקי המשיבים, וכי גובה הנזק יקבע בשלב הבא. במצב דברים זה, ההחלטה בתביעה שכנגד מהווה "החלטה אחרת" ולא פסק דין סופי. מכאן, שהחלטת בית משפט קמא כוללת בחובה הן פסק דין והן החלטה אחרת. אכן, עיון בהודעת הערעור מעלה כי הערעור מופנה לא רק כלפי דחיית תביעת המערערים אלא גם כלפי החלטת בית המשפט לקבוע את אחריותם (החלקית) של המערערים בתביעה שכנגד. אולם הכלל בעניין זה הינו כי משעה שהותקף פסק הדין, ניתן לתקוף כל החלטה שניתנה במסגרתו ללא צורך בנטילת רשות (ראו: ע"א 7400/00 יוסי חסון חברה להשקעות נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי , פ"ד נז(6), 730). התוצאה היא, שהערעור שבכותרת הוגש כדין והטיפול בו יימשך כסדרו.

3.הסוגיה הבאה שיש לדון בה אפוא הינה בקשת המערערים לפטור מערבון. על המבקש פטור מערבון תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו בהליך, אם ייפסקו כאלה, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי. המערערים לא עמדו בנטל זה באופן מלא. לטענת המערערים, הכנסותיהם היחידות הן ממשכורתה של המערערת 2 בסך של 2,600 ₪ לחודש ומקצבת הבטחת הכנסה המוענקת למערער 1 על ידי המוסד לביטוח לאומי. אולם, כפי שהובהר בהחלטתי לעניין בקשת המערערים לפטור מאגרה, עיון בתדפיס חשבון הבנק של המערער 1 מעלה כי לחשבונו מופקדים סכומים נוספים אשר המערערים לא הבהירו את מקורם. כמו כן, המערערים לא הבהירו מדוע אין באפשרותם להסתייע לצורך הפקדת סכום הערבון בבנה של המערערת 2, אשר לפי הנטען עובד לפרנסתו ובבעלותו רכב. במצב דברים זה, אין עילה לפטור את המערערים באופן מלא מהפקדת ערבון וזאת לא צורך לאמוד את סיכויי ההליך. יחד עם זאת, בשים לב לתמונה הכללית העולה מהבקשה ומתשובת המערערים לתגובת המשיב בדבר מצבם הכלכלי של המערערים, יועמד סכום הערבון על סך של 6,000 ₪ אשר יופקדו תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – ירשם הערעור לדחייה ללא צורך במתן הוראה אחרת.