ע"א 3110/19רחל איטח נ. קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ

הנשיאה א' חיות:

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) בת"א 38116-10-17 מיום 14.3.2019, אשר קיבל את תביעת המשיבה, חברת קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ, לביצוע שטר חוב וחייב את המערערת, גברת רחל איטח, לשלם למשיבה 2,037,270 ש"ח.

1.

שטר החוב המצוי במוקד ערעור זה נערך ביום 30.11.2014 ועל פיו התחייבה חברת ניקוי הגליל 91 בע"מ (להלן: חברת ניקוי הגליל ) לשלם למשיבה 6.5 מיליון ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בערבות המערערת ובעלה, מר גבי איטח (להלן: מר איטח ) אשר ניהל את עסקי חברת ניקוי הגליל. ביום 25.5.2017 הגישה המשיבה בקשה לביצוע שטר החוב בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. לטענת המשיבה, יתרת החוב פחתה לאחר הגשת השטר לביצוע וביום 18.11.2018 עמדה על 2,037,270 ש"ח.

המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה התנגדות לביצוע שטר החוב בטענה לזיוף חתימתה על השטר. בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, ניתנה למערערת רשות להתגונן נגד התביעה השטרית ונקבע כי התצהיר שתמך בהתנגדותה ישמש ככתב הגנה. לבקשת המערערת, בית המשפט אישר את תיקון כתב ההגנה, אשר כלל לאחר התיקון שתי טענות עיקריות: האחת – השטר חסר פרט מהותי מאחר שהוא לא נוקב בזמן עתידי כלשהו כזמן פירעון, ומכאן שלא נוצרה התחייבות לפי פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות או הפקודה ); והשנייה – חתימת המערערת על שטר החוב לא נחתמה על ידה ומדובר בחתימה מזויפת.

2.

לאחר שמיעת ראיות דחה בית המשפט קמא את טענות המערערת וקיבל את התביעה לביצוע שטר החוב. בפסק דינו, בחן בית המשפט האם שטר החוב מושא הערעור עונה על התנאי הקבוע בסעיף 84(א) לפקודת השטרות, לפיו מסמך ייחשב לשטר רק אם יכלול התייחסות למועד הפירעון, אשר יכול שיהיה " עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה" . נקבע כי בשטר החוב אמנם לא נקוב מועד הפירעון, אך צוין בו כי יום 30.11.2014 הוא יום ההתחייבות של חברת ניקוי הגליל לשלם בעתיד את חובה של החברה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בהתאם לכך מצא בית המשפט כי שטר החוב הוא שטר בר-פירעון "עם דרישה", כמשמעות הדבר בסעיף 9(א) לפקודה, ומשכך אין לפסול אותו ויש לפרש את היעדר מועד הפירעון כגילוי נכונות לפירעון השטר בכל זמן שיידרש. בית המשפט הוסיף וציין כי אף אם הייתה מתקבלת טענת המערערת לפיה מדובר בשטר שיש לפורעו בזמן עתיד מסוים, אזי המועד 30.11.2014 שצוין בו עומד בדרישות הפקודה, שכן ניתן לפרוע את השטר זמן קצר לאחר עשייתו – החל מיום 30.11.2014, והמועד הקבוע העתידי אינו חייב להיות ביום קלנדרי שונה מיום עשיית השטר.

אשר לטענת הזיוף, בית המשפט בחן את העדויות והראיות שהובאו בפניו והסיק כי החתימה שמופיעה על שטר החוב היא חתימתה של המערערת. בהקשר זה בית המשפט הסתמך על עדותו של עו"ד אחמד אכתילאת (להלן: עו"ד אכתילאת ), ששימש כסמנכ"ל הכספים בחברה בת של חברת ניקוי הגליל, כי המערערת חתמה בפניו על שטר החוב במשרדו של מר איטח בחברת ניקוי הגליל. עוד צוין בפסק הדין כי עו"ד אכתילאת הכחיש בעדותו את טענת המערערת לפיה אין לה היכרות עמו והעיד כי השניים נפגשו באירועים משפחתיים. בית המשפט מצא את עדותו של עו"ד אכתילאת מהימנה וכן נתן משקל לעדותם של עדים נוספים אשר העידו כי אימתו את חתימתה של המערערת על שטרי חוב אחרים ובכך נסתרה עדותה של המערערת לפיה היא לא חתמה על ערבויות כלשהן לחברת ניקוי הגליל. בית המשפט הוסיף והתייחס בהרחבה לחוות הדעת של המומחית להשוואת כתבי יד מטעם המשיבה, גברת פנינה אריאלי (להלן: גב' אריאלי ), וקבע בהתבסס עליה כי המסקנה לפיה החתימה שעל שטר החוב היא של המערערת היא מסקנה סבירה יותר מן המסקנה לפיה מדובר בחתימה מזויפת. בית המשפט סיכם את פסק הדין בקבעו כי המערערת לא העידה אמת בפניו וכי עדותה אינה ראויה לאמון.

מכאן הערעור שלפנינו.

3.

המערערת טוענת כי יש לבחון את קיומו של פגם צורני בשטר חוב לאור עקרון "ודאות הפירעון" שבבסיס דיני השטרות. לטענת המערערת, בענייננו הפגם הצורני שדבק בשטר החוב נוגע לחפיפה שבין תאריך יצירת השטר לתאריך פירעונו. המערערת מדגישה כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא אין מדובר בשטר בר-פירעון "עם דרישה", וזאת משום שלא מתקיימות בו החלופות המוזכרות בסעיף 9(א) לפקודה. לשיטת המערערת, עסקינן במקרה שבו הוראות השטר אינן ברורות וניכר שנעשה ניסיון לקבוע מועד פירעון עתידי לשטר אך ניסיון זה כשל לאור הזהות בין מועד הפירעון למועד עשיית השטר. פגם זה, לגישת המערערת, מוביל למסקנה כי המסמך מיום 30.11.2014 אינו עומד בהגדרה הצורנית של שטר חוב וממילא אין המערערת יכולה להיות ערבה לו. בהתייחס לטענת זיוף החתימה, המערערת טוענת כי בית המשפט קמא העניק משקל יתר לחוות הדעת של גב' אריאלי. לטענתה, מסקנתה הסופית של גב' אריאלי אינה מכרעת וניכר כי נפלו בחוות הדעת פגמים. לשיטת המערערת, עדותה שלה היא העדות הישירה והמהימנה היחידה ביחס לחתימה על שטר החוב ולדעתה, ליתר העדים יש לייחס מהימנות נמוכה.

בצד הערעור הגישה המערערת בקשה להוספת חוות דעת גרפולוגית של גברת שרון טסלר (להלן: גב' טסלר ) כראיה בערעור (להלן: הבקשה או הבקשה להוספת ראיה ). לשיטת המערערת, חוות דעתה של גב' טסלר היא חוות דעת ראשונית שנערכה ביום 5.7.2018 ממנה עולה בוודאות "כמעט גמורה" כי החתימה על גבי שטר החוב איננה חתימת המערערת. לטענתה, לא היתה הצדקה לכך שבית המשפט קמא דחה את בקשתה לקבלת ארכה לצורך הגשת חוות דעת זו (בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת בענין זה נדחתה אף היא) בעוד שבקשת ארכה דומה שהגישה המשיבה התקבלה. המערערת סבורה כי דחיית בקשת הארכה שהגישה גרמה לתוצאה דיונית קשה ובנסיבות אלו היא סבורה כי יש לאפשר לה להגיש את חוות הדעת של גב' טסלר בשלב הערעור. עוד מבקשת המערערת כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט במסגרת בירור הערעור דנן וזאת על מנת להוכיח כי יש מקום להפוך את קביעותיו של בית המשפט קמא או לכל הפחות להשיב את הסוגיה לבירור מעמיק יותר בפניו.

4.

המשיבה טוענת, מנגד, כי זכותה לממש את השטר ולתבוע את פירעונו התגבשה במועד יצירת החוב, והעובדה כי לפי נוסח שטר החוב המשיבה פטורה מהצגת השטר במקום מסוים ובזמן מסוים משמעותה כי השטר הוא בר-פירעון "עם דרישה". משכך, יש לדחות את טענת המערערת לפיה שטר החוב "פסול" בשל זהות בין מועד פירעונו למועד עריכתו. המשיבה מוסיפה כי טענות המערערת ביחס לקביעות המהימנות של בית המשפט קמא הנוגעות לעדות המערערת דינן להידחות שכן הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית.

בהתייחסה לבקשת המערערת להוספת ראיה טוענת המשיבה כי המערערת לא הציגה בפני בית המשפט קמא חוות דעת ערוכה אלא ביקשה להאריך את המועד להגשתה ללא נימוק כלשהו ורק עתה בשלב הערעור מוצגת לראשונה חוות הדעת של גב' טסלר. המשיבה מוסיפה ומציינת בהקשר זה כי טענת המערערת לפיה עוד ביום 5.7.2018 נערכה חוות הדעת מטעם גב' טסלר, מנוגדת לאמור בבקשה שהגישה המערערת לבית המשפט קמא ביום 2.10.2018 אשר בה טענה המערערת כי עד לאותו מועד לא עלה בידיה "להשלים הליכי הזמנת וקבלת חוות הדעת". לבסוף טוענת המשיבה כי אין דמיון בין הנסיבות שבהן היא נאלצה לבקש ארכה מבית המשפט להגשת חוות דעתה ובין מחדליה של המערערת שבגינם לא הוגשה חוות הדעת מטעמה. זאת, שכן בקשת המשיבה לאורכה נבעה מכך שהמערערת נמנעה שוב ושוב מקיום פגישתה עם גב' אריאלי ובשל כך נאלצה המשיבה לפנות לבית המשפט בבקשה להגיש את חוות הדעת בנפרד מיתר ראיותיה.

5.

לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור ועמו את הבקשה להוספת ראיה, ולאמץ את פסק הדין של בית המשפט קמא, מטעמיו, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

6.

בקשת המערערת להוספת ראיה דינה להידחות ולו מן הטעם כי הראיה מושא הבקשה היא חוות דעת שעל פי טענת המערערת נערכה עוד ביום 5.7.2018 – לפני מתן פסק הדין של בית המשפט קמא. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי המערערת לא ידעה על קיומה של חוות הדעת או לא יכולה הייתה להביאה בפני הערכאה הדיונית לו הייתה פועלת בשקידה ראויה (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 4986/08 Tyco Building Services

נ' אלבקס וידיאו בע"מ , פסקה 21 (12.4.2010) (להלן: עניין אלבקס )). מחדליה של המערערת הם שעמדו בבסיס החלטת בית המשפט קמא מיום 3.10.2018 לדחות את הבקשה להארכת המועד להגשת חוות דעתה של גב' טסלר, ועל כך עמד גם בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף ) אשר דחה את בקשת רשות הערעור על החלטה זו (רע"א 7381/18 איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ , פסקה 5 (21.10.2018)). המערערת אף לא ביססה את הטענה כי יש בכוחה של הראיה החדשה להשפיע באופן ממשי על תוצאות ההליך, ובנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי הבקשה נופלת בגדר אחד מאותם מקרים חריגים ונדירים שבהם תותר הוספת ראיות בשלב הערעור (עניין אלבקס , פסקה 21). מאותם טעמים אף לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המערערת למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

7.

אשר לממצאי פסק הדין נושא הערעור מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי שטר החוב הוא בר-פירעון עם דרישה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 9(א) לפקודת השטרות. הטענות שמעלה המערערת לענין זיוף חתימתה על גבי שטר החוב מתייחסות בעיקרו של דבר לקביעות עובדה ומהימנות והלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלה (ע"א 2461/16

מדינת ישראל נ' תחנת אוטובוסים מרכזית ירושלים בע"מ , פסקה 7 (10.4.2019)). על בסיס החומר שהוצג בערעור שלפנינו, אני סבורה כי בית המשפט קמא בחן כנדרש את התשתית הראייתית שהיתה בפניו, התייחס באופן מפורט וממצה לעדויות שנשמעו, ועל רקע זה דחה את הטענה כי חתימת המערערת על גבי שטר החוב זויפה. מסקנה משפטית זו נתמכת בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו ואין בה טעות שבחוק.

אשר על כן, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא.

הערעור והבקשה להוספת ראיה נדחים, אפוא. המערערת תישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ש"ח.