ע"א 3264/02 מאגד דוירי נ. עאטף סויטאת

בפניי בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון במסגרת בקשת הרשות לערער שבכותרת. כנגדה, עומדת בקשה מטעם המשיבים, לדחיית בקשת הרשות לערער באין הפקדת ערבון.

1.הערעור הוגש ביום 18.4.02. בקשה לפטור מהפקדת ערבון נדחתה בהחלטתי מיום 27.6.02, בה הוריתי על הפקדת ערבון בסך 30,000 ₪ תוך 30 ימים מקבלת ההחלטה. המערער פנה בבקשה חוזרת להפחתת ערבון, ואף זו נדחתה, בהחלטת כב' הרשם אוקון, מיום 3.9.02, לפיה היה על המערער להפקיד את הערבון תוך 30 ימים מקבלת ההחלטה. המערער לא השיג על החלטות אלה.

ביום 10.10.02 פנה המשיב בבקשה לדחיית הערעור, לאחר שעד לאותו מועד לא הופקד הערבון. ביום 23.10.02 הונחה בבית המשפט בקשתו הנוכחית של המערער, אשר צירף העתק מן הערבון אותו גייס, לטענתו, "במאמצים עילאיים". האם במצב זה יש מקום להאריך למערער את המועד להפקדת הערבון?

2.נקודת המוצא נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. בהקשר זה נקבע, כי יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב(3) 625).

בעניין רוזן נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו (או בקשת הרשות לערער). לאינטרס זה מעמד חוקתי, נוכח הוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה. לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו, ובכך הבטחת הוצאותיו. למשיב גם אינטרס שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר, באופן שיפגע ביכולתו לדעת תוך פרק זמן מתקבל על הדעת מהו מצבו ביחס לסכסוך נשוא ההליך. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים, ועל כן בדרך כלל על המבקש ארכה להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר מפורט על מנת לאזן את מחדלו. דברים אלה הוגבלו בעיקר למצב שבו נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד, או רשם את הערעור לדחיה ביזמתו.

עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים.

3.המקרה שבפניי הוא גבולי. מצד אחד, העתק מן הערבון צורף לבקשה שבפניי. דחיית הבקשה שבפניי במצב בו גייס המערער את סכום הערבון יוצרת תוצאה קשה, של דחיית ערעור ומניעת בירורו לגופו, חרף היעדר פגיעה של ממש בבעל הדין שכנגד. כנגד זאת, יש להעיר כי המערער לא פעל בשקידה הנדרשת במילוי חובתו להפקיד את הערבון בו חוייב, ונקט ביזמה רק לאחר שהוגשה בקשתו של המשיב לדחיית הערעור באין הפקדת ערבון. לא ניתן לכך כל הסבר ממשי בבקשת המערער שבפניי.

יצויין, כי החלטת כב' הרשם אוקון הגיעה לידי המבקש ביום 5.9.02. יוצא, כי בהתחשב בימי הפגרה שחלו במהלך חודש ספטמבר, המועד האחרון להגשת הערבון היה ביום 13.10.02 – אחרי המועד בו פנה המשיב בבקשה לדחיית הערעור באין הפקדת ערבון. בפועל, הוגש הערבון ביום 23.10.02, אך מבדיקה שנערכה עולה כי הוחזר למערער בגין אי התאמה, ככל הנראה בשם המוטב שבכתב הערבות.

בחינת התמשכות ההליכים מעלה, כי מאז הוגש ההליך חלפו מעל ששה חודשים, ורק עתה ניתן לומר כי התיק קרוב להשלמת ההליכים המקדמיים בטרם הוצאת צו בדבר סיכומים בכתב. מבחינה זו, המקרה שבפניי הוא גבולי, ואיני סבור כי טמונה בו פגיעה כזו במשיב, או בציבור, המצדיקה את התוצאה הדראסטית של איון זכות הערעור של המערער. אמנם, כבר צויין בפסיקה,

"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד"

(דברי כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730).

אינני סבור, כי תיק זה הגיע לכדי כך. שקילת מכלול היבטיו של ההליך הביאה אותי לכלל המסקנה, כי הפיתרון הראוי במקרה זה יהא להעתר למבוקש, תוך חיוב המערער בהוצאות לטובת המשיב, אשר הוטרח פעמים אחדות בעניין הערבון, והתניית המשך ניהולו של ההליך בתשלום הוצאות אלה (ראו, לפיתרון ברוח זו, החלטת כב' השופטת דורנר ברע"א 9572/01 דדון נ' ויסברג , 1.10.02, לא פורסם).

התוצאה היא, כי אני נעתר למבוקש, ומאפשר למערער הארכת מועד להפקדת ערבון. הערבון יופקד, בנוסח התואם את הנדרש, תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו. כמו כן, ישלם המערער, תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, הוצאות בסך 1,500 ₪ למשיב. לסכום זה יש לצרף מס ערך מוסף, וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. לא יופקד הערבון במועד האמור, או לא ישולמו ההוצאות עד למועד האמור, יידחה ההליך, בלא צורך בכל הודעה נוספת למערער.