ע"א 3270/96 פלחי דוד נ. "נטע" אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.המשיבה היא אגודה שיתופית חקלאית שברשותה 1900 דונם קרקע. חלקה הגדול חקלאי ולגבי חלקה (360 דונם) שונה היעוד לתעשייתי.

הנהלת האגודה קבלה החלטה עקרונית בדבר מכירת נכסיה והזמינה הצעות לרכישתם. בין היתר, פנתה המשיבה למערער בהזמנה להציע הצעות. להזמנה זו צורף נספח ובו פרטים המתייחסים למטרת המכירה, לתנאיה ולנכסים הנמכרים. ב"כ המערער הציע למשיבה הצעת מחיר תוך שהוא מציין כי "הצעת מרשנו כפופה לקיומו ולמיצויו של משא ומתן בדבר תנאי החוזה שיכרת עם מרשנו, אם אכן תמצא האגודה הנדונה לנכון לבחור בהצעת מרשנו. מכיוון שכך, אין אנו מתייחסים בשלב זה, לפרטים נוספים הכלולים במסמכים שהעברת למרשנו והאמור בהם יהיה חלק ממשא ומתן זה".

האגודה פתחה במשא ומתן עם מציע אחר, אך לאחר שזה חזר בו מהצעתו, פנתה למערער, באמצעות אחד מחברי ההנהלה, במכתב שלפיו אם יסכים לשלם סך של 2,400,000 דולר עבור זכויות האגודה "אפשר להתקשר עם עו"ד צחור ולחתום על זכרון דברים מחייב". התנהל בין הצדדים משא ומתן והאגודה שלחה למערער טיוטת "הסכם בדבר בחירת זוכה במכרז". מדובר במסמך קצר הכולל מחיר ותנאי תשלום בלבד, תוך התחייבות לחתום על "הסכם מפורט". על טיוטה זו הגיב ב"כ המערער תוך הסתייגות מן הדרישה לתוספת מע"מ למחיר וכן מתנאי התשלום. עוד הסתייג ב"כ המערער מכך שהסכם זה לא קבע שהנכסים ימכרו בדרך המועדפת בעיניו אלא השאיר את העניין פתוח. בישיבה שהתקיימה לאחר מכן, נדון עניין המע"מ והמערער התבקש להודיע לאגודה אם הוא מוכן להוסיף את המע"מ על הצעת המחיר. לאחר מספר ימים ענה המערער בחיוב. המערער המתין לטיוטת חוזה כאשר בין באי כוח הצדדים הוחלפו מכתבים. לבסוף הודיעה האגודה כי היא איננה מעוניינת למכור את נכסיה.

2.לטענת המערער נכרת הסכם בין הצדדים לפיו ירכוש הוא את כל שטחי הקרקע של האגודה בסכום של 2,400,000 דולר בצירוף מע"מ. לטענת האגודה לא השתכלל הסכם ביניהם והמגעים היו בגדר משא ומתן בלבד.

המערער מוסיף וטוען, לחילופין, לחוסר תום לב מצד המשיבה אשר מנע את השתכללות ההסכם.

3.בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערער בקבעו כי נוצרו "איי הסכמה" בין הצדדים שלא הצטרפו לכדי רצף וכי עניינים מהותיים רבים לא סוכמו כלל. כמו כן היה ההסכם כפוף לאישור האסיפה הכללית של המשיבה שהחליטה לא להתקשר בהסכם עם המערער ולא למכור בינתיים את הקרקע החקלאית שברשותה.

בית המשפט לא מצא שמי מהצדדים נהג בחוסר תום לב. הפרישה מן המשא ומתן היתה מטעמים לגיטימיים ובשלב שבו הופסק המשא ומתן היו המגעים בעיצומם ולא בסיומם.

4.קראנו בעיון את החומר הרב שהגישו ב"כ הצדדים, את טעוניהם המלומדים והמפורטים בכתב ושמענו מפיהם השלמת טיעון בעל פה. לאחר בדיקת כל אלה, הגענו לכלל מסקנה כי קביעותיו של השופט קמא מבוססות הן, הן מן הבחינה העובדתית והן מן הבחינה המשפטית.

5.מקובלת עלינו מסקנת בית משפט קמא כי הודעת ב"כ המערער למשיבה, לפיה נכון המערער להוסיף מע"מ להצעת המחיר האחרונה שנתן - איננה בבחינת קיבול המביא לכריתתו של הסכם בין הצדדים. סוגיית המע"מ היוותה עניין מרכזי שבהעדר הסכמה לגביו היה המשא ומתן נפסק. ההסכמה לגבי המע"מ אפשרה את ההתקדמות במשא ומתן, אם הייתה המשיבה מעוניינת בהמשכו. עם זאת, המסמכים שהיו בפני בית משפט קמא ושמהם ביקש המערער להסיק השתכללותו של הסכם אינם מגבשים ומבטאים הסכם בר תוקף. אין הם מבטאים גמירות דעת; ואפילו נניח כי היתה בין הצדדים גמירות דעת להתקשר בחוזה במועד שבו שלח המערער הודעה כי הוא מוכן להוסיף מע"מ על הצעתו - חסרה הסכמה על פרטים מהותיים הדרושים כדי להבשיל חוזה מחייב, שהם: מועדי התשלום, דרך המכירה וזיהויים והגדרתם של הנכסים הנמכרים.

6.בית משפט קמא קבע, כעניין שבעובדה, כי הנושאים שבמחלוקת לא הוסכמו בין הצדדים. איננו סבורים שיש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא אשר שמע בעניין זה עדויות.

7.טוען ב"כ המערער כי בנספח שצורף להזמנת המערער להציע הצעות צויינו תנאי התשלום. כן הוצג שם מצג לפיו התקבלה החלטת מכירה על-ידי האסיפה הכללית. לגרסתו, הפרה המשיבה את ה"חוזה הנספח" ומשהופר, זכאי המערער לאכיפתו. תוצאת האכיפה של "החוזה הנספח" היא שהמערער זכאי גם לאכיפת "הסכם המכר".

דין טענה זו להדחות. דעתנו כדעת בית משפט קמא היא שהנספח אינו אלא כללי מסגרת למשא ומתן וגם המערער ראה אותו ככזה במהלך המשא ומתן. אין הוא מבטא הסכמה בין הצדדים כפי שהמערער ראה אותו. לעניין דרך המכירה צוינו בנספח שתי אופציות, כשכל אחד מן הצדדים המתדיינים מעדיף אחרת. בעניין הגדרתם של הנכסים הנמכרים הוציא הנספח מכלל הנכסים נכסים מסוימים ואילו הצעתו של המערער כוללת לכאורה את נכסי המשיבה מכל סוג לרבות נכסים אלה.

סיכומו של דבר - הצדדים הסכימו על מחיר (לרבות סוגיית המע"מ), מבלי שהסכימו אילו נכסים כלולים במחיר, מועדי התשלום ודרך המכירה. ההסכמות כפי שהמערער רואה אותן, אינן הסכמות של שני הצדדים ואינן משכללות חוזה בר תוקף אלא הן תנאים חד צדדיים שהיו נתונים במשא ומתן.

גם אם פרשה המשיבה מן המשא ומתן מסיבות שאינן ענייניות - ולא הוכח כי זהו המקרה שלפנינו, לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. בנסיבות אלה איננו מוצאים צורך להתייחס לסוגיית קבלת אישורה של האסיפה הכללית לעסקה, אף שגם הצורך בהסכמתה, מהווה אבן נגף על דרכו של המערער.

8.התנהגות האגודה אינה מצביעה על חוסר תום לב ועל כל פנים אין בה אותם סממנים המאפשרים לאכוף את המסוכם במהלך המשא ומתן כאילו היה זה הסכם לכל דבר ועניין.

9.מוצאים אנו לראוי להוסיף כי באם תחליט האגודה למכור את נכסיה או חלק מהם, יהיה המערער רשאי להיות בין הקונים הפוטנציאליים.

10.אשר על כן מאשרים אנו את פסק-דינו של בית משפט קמא ודוחים את הערעור.

המערער ישלם לאגודה הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

השופט י' טירקל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד. ביניש:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור כבפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.