ע"א 3299/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בישראל נ. ערוצי

1.

מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 37986-02-12 מיום 7.3.2012 (כב' סגן הנשיא ג' גינת ), במסגרתו אישר בית המשפט הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.

2.

בחודש פברואר 2012 התפתח סכסוך בין המשיבות למבקשת, אשר סברה שהמשיבות החלו להפר סימן מסחרי רשום של המבקשת, כמו גם הסכם מפורש בין הצדדים, אשר אסר על מי מהם להשתמש בסימן המסחר של הצד השני. לאחר שפניית המבקשת למשיבות להפסיק את ההפרה הנטענת לא נענתה, עתרה היא לבית המשפט המחוזי בתובענה לסעדים של אכיפת הסכם והצהרה בדבר תקפותו של ההסכם.

במסגרת הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 7.3.2012, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר לצורך הדיון יובא כלשונו:

"1.

במועד הדיון בעל פה הודיעו בעלי הדין לביהמ"ש כדלקמן:'... בעקבות דברים ששמענו בעל פה באולם המשפטים הגענו לידי פשרה כדלקמן, וזאת תוך שמירה על כל טענות הצדדים ומבלי להודות זה בטענות זה:

1.

ביהמ"ש ירשום לפניו את ההודעות של המשיבות בדבר סיום מסע הפרסום עליו קבלה המבקשת. הפרסום הנמצא באתר האינטרנט של המשיבים, יוסר בהקדם ולא יאוחר מאשר בתוך 7 ימים מהיום. לאור זאת לא יהיה צורך במתן סעדים אופרטיביים נוספים.

2.

ב"כ הצדדים יבואו ביניהם בדברים בימים הקרובים בניסיון לייתר את המחלוקות. ככל שלא יעלה הדבר בידם, יפנו הצדדים להליך גישור וימסרו הודעה לביהמ"ש תוך 7 ימים לרבות שם מגשר מוסכם'.

2.

מכוח הסכמת הצדדים אני נותן תוקף של פסק דין להודעות דלעיל המהוות חלק בלתי נפרד של פסק דין זה גופו.

3.

ניתנת רשות לבעלי הדין, לפנות שוב לביהמ"ש בכל הנוגע לסעיף 2 להודעה המוסכמת דלעיל.

..." (להלן: " פסק הדין ").

לאחר מתן פסק הדין, גילתה המבקשת כי המשיבות ממשיכות לכאורה להפר את ההסכמים, תוך פרסום הנושא את סימן המסחר של המבקשת ברשת החברתית פייסבוק. על פי הנטען פניותיה של

המבקשת למשיבות לחדול מהפרסום לא נענו, ומשכך פנתה שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה מחודשת למתן צו מניעה זמני, אולם בית המשפט המחוזי לא החליט בבקשות השונות שהגישה, תוך קביעה כי ככל שהצדדים חפצים בכך, יכולים הם לפנות לבית המשפט המחוזי לצורך מינוי מגשר. כך למשל הורה בהחלטתו מיום 28.3.2012:

"אני מציע לצדדים להסכים שזהות המגשר, לעניין פסק-הדין בהליך העיקרי, תיקבע על ידי בית משפט זה".

3.

משעה שבית משפט קמא לא נעתר לבקשותיה, הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, כמו גם את הבקשה הנוכחית למתן סעד זמני בערעור. ראשית טענה המבקשת כי בית המשפט הכתיר את החלטתו בכותרת "פסק דין", בעוד שבפועל מדובר בהחלטה דיונית, אשר לא מסיימת את ההתדיינות בתיק. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאפשר למשיבות, הלכה למעשה, להמשיך בפרסום האסור אותו הן מנהלות ובכך להפר את ההסכם הקיים בין הצדדים. נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת עקב פגיעה בשמה המוגן, והעובדה כי קיימים צרכנים רבים אשר חפצים להתלונן על שירות המשיבות, ומתוך בלבול הנגזר מההפרה – פונים דווקא למשרדי המבקשת.

4.

ביום 29.4.2012 הוצאתי מלפני החלטה, במסגרתה הוריתי כי המבקשת תנמק מדוע לא היה עליה להגיש בקשה למתן רשות ערעור חלף ערעור בזכות, נוכח טענתה שבפועל מדובר בהחלטה אחרת ולא בפסק דין. לטענת המבקשת, כלל לא היה מקום לנקוט בהליך זה, שכן מסכימה היא לתוכן ההחלטה, אולם בפועל מתייחס בית המשפט המחוזי אל החלטה זו כפסק דין, ומזכירות בית המשפט אף סגרה את התיק ומתייחסת לבקשותיה של המבקשת בתיק כ"בקשות לאחר פסק דין". עוד הוסף שהמשיבות משתמשות בהחלטה כקרדום לחפור בו, ותחת חסותה ממשיכות להפר את ההסכם בין הצדדים וסימן המסחר.

5.

כידוע, סיווגה של החלטה כ"פסק-דין" או כ"החלטה אחרת" אינו נגזר מכותרתה של ההחלטה אלא מתוכנה. די אם נזכיר מדברי ראשונים לפיהם השאלה אותה יש לשאול הינה:

"'האם נסתיים הדיון בענין התלוי ועומד לפני בית-המשפט?' החלטה המסיימת את הדיון 'וסוגרת את תיק המשפט' היא פסק-דין שעליו יכול בעל-דין שקופח לערער, וכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון 'מבחינה פורמלית'...היא החלטה אחרת" (ע"א 226/61 דורון נ' צחובל , פ"ד טז 1911, 1919).

לשון אחר – בבואנו לסווג הכרעה מסויימת כפסק דין או כהחלטה אחרת, יש לשאול האם

ההכרעה בתיק, או בחלק רלוואנטי שלו, סגרה את ההליך או שמא נותר הוא פתוח. בנדון דידן תיתכנה שתי אפשרויות לסווג את הכרעת בית המשפט המחוזי. על פי האחת – בית המשפט המחוזי "האציל מסמכותו" להליך הגישור, ועל כן עניינם של הצדדים יידון אך בפני מגשר, כאשר כל תפקידו של בית המשפט הוא מעין מפקח על הליך הגישור. על פי הפרשנות האחרת – בית המשפט לא סיים את טיפולו בתיק, וככל שהליך הגישור לא ייצלח – ניתן לחדש את ההליכים לפני בית המשפט.

המבקשת תומכת בפרשנות השניה שהובאה לעיל. אולם, בל נשכח כי המבקשת היא המניעה את גלגלי הליך הערעור, היא המתחמת את גדריו והיא היוצקת לתוכו תוכן. במובן זה, אין היא יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו, כאשר מחד טוענת היא שהכרעת בית המשפט המחוזי הינה החלטה אחרת – אשר הערעור עליה הינו ברשות – בעוד בפועל מגישה היא ערעור בזכות. עוד יש להוסיף, כי מהודעה מעדכנת שהגישה המבקשת עולה כי נכון להיום, קבע בית המשפט המחוזי דיון בתיק ליום 24.5.2012. אף בכך יש כדי להצביע על פגם בעצם הגשת הליך של ערעור בזכות. למעשה, השתלשלות ההליכים מעידה על כך שההליך טרם הסתיים, על כל המשתמע מכך מבחינת סיווגו. במצב דברים זה, אין מנוס לדחות את הבקשה למתן סעד זמני.

באשר לערעור גופו, ובהמשך לאמור לעיל, לא היה מקום להגיש את ההליך כפי שהוגש. אשר על כן – המבקשת תודיע תוך חמישה ימים אם היא עומדת על הערעור. אין בכך למנוע מהמבקשת להשיג על החלטות בית המשפט המחוזי למיניהן.

6.

הבקשה למתן סעד זמני נדחית. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות. התיק יובא לפני עם הגשת הודעת המבקשת או בחלוף הזמן האמור לעיל, לפי המוקדם מביניהם.