ע"א 3308/16 ז'אנה מלניק נ. עו"ד אורי חורש - בתפקידו נאמן

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט המחוזי, בה הורה על ביטול הליכי פשיטת הרגל בהם נקט המבקש והפנה את הצדדים להליכי הוצאה לפועל.

1.המשיבה בבקשה דנן הועסקה במשך יותר מ-5 שנים על-ידי המבקש במתן שירותי ניקיון, עד להפסקת עבודתה. המשיבה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, שבפסק דינו מיום 17.6.2007

חייב את המבקש לשלם למשיבה שכר עבודה בסך של 42,845 ₪, סכום שכלל גם פיצויי הלנה. סכום זה תפח ונכון להיום הוא עומד, לטענת המשיבה, על כ-850,000 ₪. משלא שילם את הסכום שנפסק, החלה המשיבה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, שבקשתו להכריז על עצמו כחייב חסר אמצעים נדחתה לאחר חקירת יכולת. המבקש פתח בהליכי פשיטת רגל וביום 6.4.2009, ניתן לבקשתו צו כינוס וצו המורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדו על-ידי המשיבה. בית משפט זה דן באחד מגלגוליו הרבים של ההליך בסוגיה אם יש להכיר במסגרת תביעת החוב של המשיבה בפיצויי הלנת שכר. נקבע כי המשיבה היא הנושה הכמעט יחידה בהליך פשיטת הרגל, וכי ההליך נפתח בחוסר תום לב ומתוך רצונו של המבקש להתחמק מפיצויי ההלנה במסגרת הליכי פשיטת הרגל (ע"א 7898/11 קילזי נ' מלניק פסקה 7 (13.2.2013)).

2.משההליכים בתיק פשיטת הרגל נמשכו מבלי להתקדם, הורה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 10.4.2016 על ביטול הליכי פשיטת הרגל. זאת, לאחר שמצא שהצדדים אינם מגיעים להבנות במסגרת התיק; מכיוון שההליך נפתח מלכתחילה בחוסר תום לב של המבקש ומתוך ניסיון להתחמק מתשלום פיצויי ההלנה; מכיוון שהמבקש ממילא אינו מקיים את חיוביו בהליך ומכיוון שאין כל נושים אחרים המושפעים מההליך. הפתרון העדיף, לדעת בית המשפט, היה שהצדדים יחזרו להתדיין במסגרת תיק ההוצאה לפועל. על החלטה זו הוגש הערעור דכאן על ידי המשיבה , המעדיפה שהתיק יתברר במסגרת הליך פשיטת רגל, באשר לשיטתה קשה להלום כי משך שנים כה רבות לא נעשה דבר בתיק.

3.על אף שהמשיבה היא שהגישה את הערעור דכאן, ועל אף שהמשיבה עתרה לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, היא החלה לנקוט כנגד המבקש בהליכי הוצאה לפועל. מכאן בקשתו של המבקש , שהוא המשיב בערעור, להורות על עיכוב פסק דינו של בית המשפט קמא, כך שיעוכבו הליכי ההוצאה לפועל כנגדו. לטענת המבקש, רעייתו חולה מאוד והליכי הוצאה לפועל, שיהיו כרוכים בהגעה לביתם המשותף, עשויים להחמיר את מצבה. עוד נטען כי ממילא הוא והמשיבה-המערערת מסכימים לקבלת הערעור שהדיון בו קבוע לזמן קרוב, כך שאין בעיכוב הביצוע פגיעה משמעותית במשיבה.

4.דין הבקשה להתקבל ולו מן הטעם שכל הצדדים בתיק, לרבות כונס הנכסים הרשמי, מסכימים כי יש לקבל את הערעור. אציין כי במצב הדברים הרגיל, יכולים היו הצדדים להודיע לבית המשפט כי הם מסכימים לקבלת הערעור, אך בהליכי פשיטת רגל הצדדים אינם אדוני ההליך, והסכמתם אינה מחייבת את בית המשפט. עם זאת, בהינתן שהמשיבה-המערערת היא שעותרת בערעורה להשיב את הליכי פשיטת הרגל על כנם, לא ברור מדוע שינתה טעמה והחלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, ודומה כי היא אוחזת בזה (בהליכי פשיטת הרגל) וגם מזה אינה מניחה את ידה (הליכי הוצאה לפועל). בין כה, כפי שציין המבקש, הערעור קבוע להישמע בפני בית משפט זה בקרוב.

5.אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש. אין צו להוצאות.