פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3333/06
בפני:
כבוד השופט י' אלון
המבקשים:
1.
Starcom Systems Ltd
2. דורון קדם
3. אברהם הרטמן
נ ג ד
המשיבה:
סלוקייטר בע"מ
בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צו אחד
בשם המבקשים:
עו"ד גבריאל דנון
החלטה
1.
בית המשפט המחוזי בתל אביב מחק, לבקשת המשיבה, את התובענה שהגישה כנגד המערערים. הבקשה הוגשה בהסכמת הצדדים, ובגוף הבקשה ציינה המשיבה כחלק מאותה הסכמה כי "בית המשפט מתבקש לפסוק השכר הראוי לו זכאי בא כוח הנתבעים (המערערים) בשל טרחתו בהליך זה".
בהחלטתו מיום 26.2.06 הורה בית המשפט על מחיקת התובענה, והוסיף: "חרף התנגדות בא כוח המשיבים (המערערים) ובהתחשב בעובדה כי המבקשת (המשיבה) נעתרה להצעתי בעניין זה, כל צד ישא בהוצאותיו".
המערערת ערערה בפני בית משפט זה כנגד הימנעות בית המשפט קמא מפסיקת הוצאותיה, וערעורה תלוי ועומד (הערעור הוגש ב-20.4.06).
בבקשה זו שבפני, אשר הוגשה ב-10.5.07, מבקשת המערערת, כסעד זמני בערעור, להטיל עיקול על נכסי המשיבה בסכום של 90,000 ש"ח, וזאת להבטחת הסכום שייפסק לזכותה אם יתקבל הערעור, וכן להבטחת סכום ההוצאות שייפסק לזכותה אם יתקבל ערעור.
2.
לאחר עיון בבקשה על נספחיה המרובים, מצאתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבה.
ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות המשפט על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שהערעור כולו נסוב אך ורק לעניין גובה ההוצאות או הימנעות הערכאה הדיונית מפסיקתם. כללים אלה משליכים ישירות על סיכויי הערעור שהגישה המערערת, שאינם גבוהים.
הסעד המתבקש בבקשה זו זהה, למעשה, לסעד העיקול הזמני המתבקש ברגיל בערכאה הדיונית. על פי תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, "לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף". המערערת היתה הנתבעת בהליך שבפני בית המשפט קמא, ומבחינתה לא היה בהליך המקורי משום "תובענה" בכלל ו"תובענה לסכום כסף" בפרט.
טענתה כי ההליך הערעורי הוא היוצר לה "תובענה לסכום כסף" כלפי המשיבה (כמובן הדברים בתקנה 374(א)), בדמות הוצאות המשפט שלטענתה היתה ראויה להם בערכאה הדיונית, אינה נקיה מספקות. זאת, בראש וראשונה מתוך כך שעצם חיובו של צד לדין בהוצאות משפט, עניין הוא לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובמיוחד שעה שהמדובר בהליך המסתיים בהסדר דיוני מוסכם. "תובענה לסכום כסף" כמובנה בתקנה 374(א) דורשת על פני דברים אלמנט של מקור חיוב שבדין המוטל על הנתבע – להבדיל מזכות פוטנציאלית של התובע הנתונה כל כולה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
ספק רב אם שיקול הדעת של הערכאה השיפוטית לעניין פסיקת הוצאות, או הימנעות מפסיקתן, יוצר כשלעצמו מקור חיוב שכזה. ספק זה מתעצם נוכח המדיניות השיפוטית הנוטה ככלל שלא להתערב בעניין זה של פסיקת ההוצאות.
3.
משבאנו עד כאן, מוצא אני כי לא יהיה זה ראוי ליתן בנסיבות הדברים את צו העיקול הזמני שמבקשת המערערת, במיוחד שעה שהמדובר בסעד זמני הניתן מטיבו במעמד המבקש בלבד כפי שנעתר במפורש בבקשה זו שבפני.
וגם זאת. התובענה נשוא הערעור לא היתה לסכום כספי אלא לסעד הצהרתי, ומחיקתה באה לאחר הסדר דיוני שייתר את הצורך בהגשת הסיכומים.
טענת המערערים כי ניתן לכמת את הסעד ההצהרתי לסכום הכספי שבהליך הבוררות, נשוא ההצהרה המבוקשת; ומסכום זה "לגזור" את תעריף שכר הטרחה הראוי להיפסק לה כהוצאותיה – טעונה בדיקה מקיפה, ומכל מקום נמצאת בשלב זה מעומעמת ומחלישה גם היא את היבט ה"התובענה לסעד כספי" כמובנה בתקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.
זאת ועוד. המערערת מבקשת הטלת העיקול הזמני עד לסכום של 90,000 ש"ח. 60,000 ש"ח מתוכם מיוחסים על ידה להוצאות שנמנעו ממנה בערכאה קמא (מכוח הכימות וגזירת האחוזים הנ"ל). יתרת הסכום, 30,000 ש"ח, מיוחסים על ידה להוצאות שלהערכתה ייפסקו לזכותה בהליכי הערעור. ודאי כי מרכיב זה אינו עניין מעיקרא להליכי עיקול זמני, גם לא בערכאה הדיונית. כמוהו כבקשה להתנות זכותו של הנתבע להתגונן מפני התביעה בהבטחת הוצאותיו של התובע.
4.
מתוך כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נתקיימו בעניין זה תנאי היסוד למתן סעד של עיקול זמני במעמד צד אחד – ובמיוחד שעה שסעד זה מבוקש כסעד זמני בערכאת הערעור.
אשר על כן – הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ז
(15.5.2007).
ש
ו פ ט