ע"א 3385/12 סולי אגאי נ. אמנון פורת

1.

לפניי בקשת המשיב למחיקת הערעור שבכותרת על הסף מחמת איחור בהגשתו. בבקשה נטען כי בעוד שבפתח הודעת הערעור ציינו המערערים כי פסק-דינו של בית-המשפט קמא הומצא לידי בא-כוחם הקודם ביום 8.3.2012, הרי מאישור מסירה הסרוק במערכת נט-המשפט עולה כי פסק-הדין נמסר לבא-כוחם הקודם של המערערים בדואר רשום ביום 6.3.2012. בהתחשב בכך, תקופת 45 הימים להגשת הערעור הסתיימה ביום א' 29.4.2012 (זאת, בשים לב לימי פגרת הפסח ולכך שהיום האחרון בתקופה היה יום שבת). הערעור הוגש ביום 30.4.2012. מכאן שההליך שבכותרת הוגש באיחור של יום אחד בלא שהתבקשה מלכתחילה אורכה להגשתו. לפיכך, נטען כי יש להורות על מחיקת הערעור על הסף.

2.

עיון בתגובת באי-כוח המערערים מיום 12.6.2012 מלמד כי הם אינם חולקים באופן רציני על כך שהערעור הוגש באיחור של יום אחד. לטענתם, מדובר בשגגה בתום-לב שנבעה מכך שלפי הנטען, בא-כוחם לשעבר של המערערים מסר למערער 1 כי פסק-דינו של בית-המשפט קמא הומצא לידיו ביום 8.3.2012 (במקום ביום 6.3.2012 כעולה מאישור המסירה הסרוק). לטענת המערערים, עובר להגשת הערעור שבכותרת, לא ניתן היה לבדוק קיומו של אישור מסירה סרוק במערכת נט-המשפט (יצוין כי לא ברור מהטיעונים האם נערך ניסיון בדיקה כאמור ובאיזה מועד). זאת ועוד; לפי הטענה, באי-כוחם הנוכחיים של המערערים הזמינו את תיק הנייר הישן של בית-המשפט קמא מהארכיב, ובמהלך העיון בתיק הנייר לא נתקלו באישור מסירה כלשהוא הקשור להליך. על רקע זה, נטען כי האיחור בהגשת ההליך נבע מטעות בתום-לב לגבי מועד המצאת פסק-הדין הנדון לידי בא-כוחם לשעבר של המערערים, וכי לא היה מדובר חלילה בניסיון להטעות את בית-המשפט כנטען על-ידי המשיב. המערערים צרפו לתגובתם תצהיר בחתימת המערער 1 וכן תצהירים בחתימת באי-כוחם הנוכחיים של המערערים, לשם תמיכה בטענותיהם האמורות. יצוין כי לא צורף לתגובה תצהיר מטעם עורך-דינם הקודם של המערערים שכן לפי הטענה, עורך-הדין הקודם סירב למסור תצהיר בעניין. בהתחשב בכל אלה, טוענים המערערים כי יש לדחות את הבקשה למחיקת ההליך על הסף ומבקשים להאריך (בדיעבד) את המועד להגשת הערעור מטעמם. למען שלמות התמונה, יצוין כי בתגובתם ביקשו המערערים, בשפה רפה, לעשות שימוש ב"כלל הידיעה" ולקבוע כי המועד הקובע לצורך הגשת הערעור הוא 8.3.2012. טענה זו אינה תואמת את ההלכה הפסוקה לעניין היותו של "כלל הידיעה" חריג השמור לנסיבות יוצאות-דופן בלבד שאינן מתקיימות במקרה דנן. לפיכך, לא ראיתי להיזקק לטענה האמורה.

3.

כידוע, איחור בן יום אחד בהגשת הליך משפטי - איחור הוא, והגשתו מחייב קבלת אורכה מבית-המשפט. תנאי לקבלת אורכה להגשת הליך ערעורי שלא הוגש במועד הקבוע לכך בדין, הוא הוכחת "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. במקרה דנן, טענת המערערים היא כי הם טעו טעות שבתום-לב לגבי מועד המצאת פסק-דינו של בית-המשפט קמא לידי בא-כוחם לשעבר, וכי הדבר הוביל לשגגה במניין הימים להגשת הערעור. לשון אחר; הטעות הנטענת ארעה על רקע חילופי ייצוג ומידע (שגוי כך נטען) שנמסר למערערים מבא-כוחם לשעבר לגבי מועד המצאת פסק-הדין לידיו. שאלה היא האם בנסיבות העניין היתה אפשרות לעיין באישור המסירה הסרוק במערכת נט-המשפט טרם הגשת הערעור, באופן שהטעות במניין הימים היתה יכולה להימנע בשקידה סבירה. אף אם אניח כי כך הוא הדבר, הרי לאחר עיון בנוסחם המפורט של התצהירים המנומקים מטעם המערער 1 ומטעם באי-כוחו הנוכחיים, ובשים לב ליתר נסיבות העניין, התרשמתי כי הגשת הערעור באיחור של יום אחד, וכן ציון מועד ההמצאה השגוי בפתח כתב הערעור, נבעו מטעות בתום-לב ולא בזדון. זאת ועוד; המדובר באיחור שמשכו קצר ביותר (יום בודד), באופן שאינו מעיד על זלזול בסדרי-הדין, ואף אינו יוצר פגיעה בעוצמה גבוהה בעקרון סופיות הדיון. לכך יש להוסיף כי המשיב לא טען – וממילא לא הוכיח – כי נגרם לו נזק הסתמכות ממשי בגין האיחור הקצר בהגשת ההליך. בהתחשב בכל אלה, ובשים לב למהות ההליך שבכותרת כערעור בזכות, אינני רואה להורות כעת על מחיקת ההליך על הסף.

4.

יחד עם זאת, אני סבורה כי אין לגלגל את טעותם של המערערים, אשר לפי טענתם נעוצה ביחסיהם עם בא-כוחם הקודם, אל פתחו של המשיב אשר טרח והגיש בעצמו את הבקשה שלפניי בשל האיחור בהגשת הערעור בלא שנתבקשה אורכה לכך מלכתחילה. בנסיבות העניין, נראה לי כי הפתרון המאוזן והמידתי הוא להאריך בדיעבד את המועד להגשת הערעור, בתנאי שהמערערים יציגו למזכירות בית-המשפט בתוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו אישור לפיו שילמו למשיב את הוצאותיו בהליך שלפניי בסך 3,000 ש"ח. המזכירות תדאג לתזכורת פנימית מתאימה בתוכנת ניהול תיקים.

החלטה זו תתוייק בתיקי השופטים.