ע"א 3385/12 סולי אגאי נ. אמנון פורת

לפניי בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב ) להורות על ביטול החלטתי מיום 13.6.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המשיב למחיקת הערעור על הסף בשל איחור של יום בודד בהגשתו וכן הוארך בדיעבד המועד להגשת הערעור, בכפוף לכך שהמערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪ (יוער כי בהתאם להחלטה מאוחרת יותר מיום 26.6.2012, המערערים הפקידו את הסכום האמור בקופת בית-המשפט ונקבע כי הוא יחולט לטובת המשיב). לטענת המשיב, התצהירים אותם הגישו המערערים ואשר אליהם התייחסתי בהחלטתי מיום 13.6.2012 כוללים טענות שקריות והטעיה של בית-המשפט. על-בסיס טענה זו, עותר המשיב לכך שאורה על ביטול ההחלטה האמורה וכן על מחיקת הערעור על הסף. המערערים בתגובתם מיום 3.7.2012 שוללים בתוקף את טענות המשיב, וטוענים כי אין כל עילה להורות על ביטול החלטתי.

עיינתי היטב בתצהירים ובנספחים שהמשיב צירף לבקשתו המונחת לפניי. עמדתי היא כי אין בכוחם להוכיח טענה חמורה בדבר מתן תצהיר כוזב לבית-המשפט. אוסיף ואומר כי בטענות המשיב אין כדי לשלול אפשרות כי תחת "מרמה וכזב" כנטען על-ידו, אירעה אי הבנה בין עורך-הדין הקודם של המערערים (שלפי טענת המשיב מסר למערערים בזמן אמת כי פסק-הדין הומצא לידיו ביום 6.3.2012) לבין המערערים (הטוענים כי בא-כוחם הקודם מסר בשעתו כי פסק-הדין הומצא לידיו ביום 8.3.2012). בהתחשב בכך שלא נשללה האפשרות כי אירעה אי הבנה בתום-לב, ובשים לב לתצהיר ולאסמכתאות שהמערערים צירפו לתגובתם מיום 3.7.2012, אין לומר כי נשמט הבסיס לטעם שהציגו המערערים לאיחור בהגשת ההליך כמפורט בהחלטתי מיום 13.6.2012.

בהתייחס לטענותיו הנוספות של המשיב ולמען הסר ספק, יובהר כי גם אם המערערים ידעו על מתן פסק-הדין של בית-המשפט קמא באמצעות עיון באינטרנט והדפיסו עותק ממנו טרם המצאת פסק-הדין לעורך-דינם הקודם כנטען על-ידי המשיב, אין בכך בלבד כדי לשנות מן המסקנה אליה באתי בהחלטתי מיום 13.6.2012, שכן הכלל הנוהג בשיטתנו המשפטית הינו "כלל ההמצאה" ולא "כלל הידיעה".

בהתחשב בכל אלה, לא מצאתי עילה לביטול החלטתי מיום 13.6.2012 והיא נותרת על-כנה. לפנים משורת הדין, לא אחייב את המשיב בהוצאות הליך זה.