ע"א 3386/09 נעמה בר-און נ. ברוך זייגר

בקשה להפקדת ערובה במקום ערבון היא בקשת ביניים בערעור, המתבררת לפי סדרי הדין הקבועים בתקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו אינה מקנה למבקש זכות להגיב לתשובת המשיב (בניגוד לתקנה 241(ג1) לתקנות). ואכן, על פי רוב, בקשות מסוג זה מוכרעות על יסוד כתב הבקשה ותשובת המשיב, ללא טיעונים נוספים בעל-פה או בכתב. כך נעשה גם במקרה דנן, ואין בנטען בבקשה מיום 5.5.09 כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה בעניין חלופת הערבון, על יסוד הטענה כי ההחלטה ניתנה קודם לשמיעת תשובת המבקשת לתגובות המשיבים. כמו כן, אין בידי להיעתר לבקשה לבטל את החיוב בהוצאות על יסוד הטענה כי ניתן ליתן החלטה על פי צד אחד בבקשה להפקדת ערובה במקום ערבון. "הערובה" שהציעה המערערת היתה כתב ערבות עצמית שלה. הדבר אינו מהווה ערובה כלל. "המערער עצמו חייב בתשלום הוצאות אם בית המשפט יטילן עליו, בין אם ערב לתשלומן ובין אם לאו, ולפיכך אין הרשם מוסמך להסתפק בהתחייבות עצמית שכזאת במקום ערבון" (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי , 321 (מהדורה שביעית בעריכת דר' שלמה לוין, 1995)). נוכח טיב "הערובה" שהציעה המערערת, בחינת הבקשה חייבה קבלת עמדת המשיבים. משנתבקשה עמדתם והבקשה נדחתה בסופו של יום, זכאים המשיבים לשיפוי בגין ההוצאות שנגרמו להם בגין הבקשה. כידוע, בעל דין המגיש הליך צריך וחייב להניח שיריבו יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, ואם ידחה ההליך - יוטלו הוצאות אלה על יוזם ההליך. במקרה דנן, משנדחתה בקשת המערערת, איני רואה הצדקה לפטור אותה מלשאת בהוצאות המשיבים, מה גם שההוצאות נפסקו על הצד הנמוך. סיכומו של דבר, הבקשה לעיון חוזר נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.