ע"א 3397/00 נסים חביבה נ. ונציה רפי

בפניי בקשה להקדמת הדיון בתיקים שבכותרת למועד מוקדם מיום 15.11.01.

1.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 16.10.01. עילת הבקשה נעוצה בכך, שבשלוש עתירות המתבררות בפני בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 244/00, בג"ץ 1308/00 ובג"ץ 8350/00) ניתן צו ביניים, אשר עתיד להיכנס לתוקפו ביום 15.11.01, ואשר לפיו הליך יישום החלטות מינהל מקרקעי ישראל מס' 717, מס' 727 ומס' 737 יופסק עד להכרעה בעתירות שלפנינו או עד להחלטה אחרת של בית המשפט. החלטות אלה מהוות, כך עולה מן הבקשה שבפניי, בסיס להליכים שבכותרת. בצו הביניים אימץ בית המשפט גם הוראת מעבר לעניין עיסקאות המצויות בשלבים מתקדמים של ביצוען. המערערים בע"א 3397/00 ביקשו, אפוא, את הקדמת הדיון על מנת למנוע את תחולת הצו האמור על המקרה נשוא הערעור.

2.בטיפולי בבקשה זו, יצאתי מנקודת הנחה – אשר לא הונח לה יסוד ברור בבקשה שבפניי – כי לעניין צו הביניים המועד הקובע הוא מועד הכרעת בית המשפט בע"א 3397/00, ולא מועד אחר (למשל, מועד נקיטת ההליך). הנחתי גם, אף שגם לכך לא הונחה כל תשתית בבקשה שבפניי, כי הכרעה של בית המשפט לטובת המערערים עד ליום 15.11.01 עשויה להוציא את עניינם מגידרו של צו הביניים. הנחתי גם, כי תוצאה זו של הוצאת ההליך מגדרי צו הביניים היא מטרה לגיטימית, אף שגם לעניין זה יתכנו עמדות שונות. שקלתי האם ניתן יהיה להביא את התיק לבשלות לדיון, אשר יתקיים לפני יום 15.11.01, באופן שתהיה הכרעה בתיק עד לאותו יום, כך שהטעם לבקשה שבפניי יהיה בר השגה.

3.הגעתי למסקנה, כי לא ניתן יהיה להשיג את המטרה האמורה בנסיבות העניין. הדיון בעל פה מהווה השלמת טיעון של הטיעון הכתוב בתיק. על מנת שהתיק יהא בשל לדיון בעל פה, נדרש אפוא כי עמדות הצדדים, אשר הועלו על הכתב, יהיו בפני בית המשפט. גם אילו הוריתי על הגשת עיקרי טיעון בתיק זה, במקום סיכומים (אשר חלקם הוגשו), הרי שמתגובות הצדדים עולה כי לכל המוקדם טיעוני בצרון מושב עובדים להתיישבות (המערער בע"א 3254/00) היו מוגשים לתיק ביום 1.11.00. מועד מוצע זה מהווה הקדמה של המועד שנקבע בצו לסיכומים בכתב (6.11.01), ולא ראיתי מקום להורות על הקדמה של מועד זה מעבר למוצע על ידי המושב, נוכח העובדה שהמערערים בע"א 3397/00 הגישו את סיכומיהם בתיק אך ביום 16.10.01, הוא היום בו גם פנו בבקשה להקדמת מועד הדיון.

יש להוסיף, כי ממועד זה (1.11.01) נגזר מועד נוסף, מאוחר יותר, הוא מועד הגשת טיעוני תשובה בע"א 3254/00 על ידי המשיבים 3 עד 6 באותו הליך. ברי, גם משיבים אלה זכאים לפרק זמן סביר, אף אם מקוצר, לצורך הגשת טיעוניהם.

עוד יש להוסיף, כי בקשת המערערים בע"א 3397/00 כי אדחה את הערעור בע"א 3254/00 נוכח איחור המושב, הוא המערער בהליך האמור, בהגשת סיכומיו, היא יוצאת דופן, ואף נעדרת יסוד. מן הצד העקרוני, דומה כי המעמד להגיש בקשה מסוג זה נתון למשיבים 3 – 6 בע"א 3254/00, הם המשיבים בהליך הרלוונטי. מן הצד הקונקרטי, על פי הצו לסיכומים בכתב שניתן על ידי ביום 24.9.00 עולה, כי המועד להגשת סיכומיו של המערער בע"א 3254/00 הוא 6.11.01. מועד זה טרם חלף, ודומה כי על רקע זה הבקשה לדחיית ההליך בשל אחור בהגשת הסיכומים בהליך האמור היא מוקדמת, שלא לומר נחפזת. למען הסר ספק, יום 6.11.01 הוא גם המועד שנקבע בצו לסיכומים בכתב להגשת סיכומיו של מושב בצרון בהליכים האחרים שבכותרת, בהם הוא משיב.

4.כך או כך, במצב המתואר נוצר סד זמנים צר, אם בכלל, בו ניתן היה לקיים את השלמת הטיעון בעל פה בתיקים שבכותרת לפני יום 15.11.01, כאשר התיקים בשלים לשמיעה. בכל מקרה, איני סבור, נוכח טיב העניינים השנויים במחלוקת בתיקים אלה, כי גם אם ניתן היה לקיים את הדיון לפני המועד האמור, היה זה מציאותי לצפות כי ההכרעה הסופית בתיקים האמורים תינתן עד ליום 15.11.01. משכך, סברתי כי הטעם היחיד העומד ביסוד הבקשה להקדמת דיון אינו בר השגה, בנסיבות העניין.

לפיכך, הבקשה להקדמת הדיון נדחית. המועדים הקבועים בצו לסיכומים בכתב מיום 24.9.01 ימשיכו לעמוד בעינם. מועד הדיון שנקבע ליום 27.12.01 ישאר בעינו.