ע"א 3486/01 אלון לוין נ. גד שילר עו"ד הנאמן בפשיטת רגל

המבקש הגיש 3 בקשות רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אלשייך). הבקשות מוסבות אל הליכים בגדרם הוכרז המבקש, וכן אביו ואחיו כפושטי רגל.

בגדרם של הליכים אלה הגיש המבקש בקשה לאיחוד הדיון בבקשות רשות הערעור וכן לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון.

המשיבים התנגדו למתן הפטור. לשיטתם, לא הצביע המבקש על דלות כלכלית. כן טענו המשיבים כי המבקש איחר את המועד להגשת בקשות רשות הערעור, וכי יצר מהלך מלאכותי של בקשות לעיון חוזר בבית המשפט קמא, על מנת להחיות מחדש את מרוץ הזמן להגשת בקשותיו.

יש לדון אם כן בכל אחת מן הבקשות.

איחוד - נוכח הזיקה העניינית בין הבקשות מן הראוי לדון בהן במאוחד.

פטור מאגרה ומעירבון - המבקש הצביע על מצבו הכלכלי הקשה. הנאמן חלק על תיאור זה. הוא סבר כי המבקש לא עמד בחובת הפירוט המוטלת על מבקשי הפטור. יתר על כן, הוא הסביר כי על פי הדו"חות שהוגשו לו נותר בידי המבקש סכום חודשי הגבוה מ6,000- ש"ח. המבקש הגיב על דברים אלה בתצהיר. הוא הסביר כי אין בידיו הכנסות כלשהן. למעשה היתרה החודשית הנותרת בידיו היא שלילית. המבקש הוסיף וקבע כי בבית המשפט קמא הוא חויב זמנית "בתשלומים עיתיים של 750 ש"ח לחודש". מכלול הנתונים, לרבות הטבלה שצורפה לבקשה, מלמד על דלותו הכלכלית של המבקש, ולא די בהעלאת טענות כלליות כדי להדוף אותן. לעניין זה, עצם הסטייה משיטת דיווח אורתודוקסית (למשל, גיוס כספים מבני משפחה וידידים) לא יכולה לשמש בסיס להדיפת טענות המבקש. המבקש הוא פושט רגל, וניתן להניח גם ללא תצהיר כי הוא מתבקש בגיוס כספים "מבנק", כפי שמוצע לו לעשות בסיכומי המשיב 1 (ס' 3). כך או כך, אם היה חסר בבקשה, הוא הושלם באמצעות התצהיר הנוסף.

על כן ניתן פטור כמבוקש.

איחור במועדים - ברגיל בקשות לעיון חוזר אינן יכולות לחדש את מרוץ הזמן להגשת בקשות רשות ערעור על ההחלטה המקורית. בבש"א 3776/01 אור נ' אלדן , נקבע:

הכלל הוא שלא ניתן להעמיד בקשת רשות ערעור על מכונה מבחינת מרוץ הזמן, משום שהיא עטופה בעטיפה כשרה, אך אין תוכה כברה. המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מתחיל מעת מתן החלטה. בקשות המוגשות ביחס להחלטה כזו, אשר נטולות בסיס דיוני או מריטורי, אינן יכולות לשמש בסיס לערעור או בקשת רשות ערעור. ביחס לבקשות שיש להן בסיס דיוני, למשל בקשות הבהרה, נקבע הסדר מיוחד. בקשות אחרות אינן עוצרות את מרוץ הזמן. אם יקבע כי בקשה עיון חוזר (לאחר מתן פסק דין) יכולה לשמש בסיס ממשי לבקשת רשות ערעור, יפגע עיקרון סופיות הדיון. יתר על כן, ניתן יהיה להאריך את המועדים על ידי הגשת בקשות לעיון חוזר או בקשות אחרות שאינן נושאות אלא אופי של ויכוח עם בית המשפט.

במקרה זה, מצוי הסדר מיוחד בפקודת פשיטת הרגל. לפי הוראת סעיף 181 של הפקודה קובעת כי בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן. לפיכך, זכאי בעל הדין לתקוף את החלטת בית המשפט שלא להפעיל את סמכותו, אם הוא סבור כי שומה היה על בית המשפט לעשות כן בנסיבות העניין. על כן, העובדה שהבקשה מוסבת אל סירוב לעיין מחדש, אינה מבססת דרישה למחיקת ההליך מן הרישום במקרה זה.

שקלתי אם אין מקום למחוק את בר"ע 3489/01, שכן המבקש ציין באותה בקשה כי נוכח סירוב בית המשפט לעיין בהחלטותיו "לא נותרה למבקש ברירה אלא לבקש רשות ערעור על אותן החלטות". לכאורה, נעשה ניסיון לתקוף את ההחלטות המקוריות עקב הסירוב לעיין בהן מחדש, כאשר הבקשה ליתן רשות ערעור יכולה להיות מוסבת רק אל עצם הסירוב לעיין מחדש. ואולם, עיון במכלול החומר מלמד כי במקרה זה מן הראוי ששאלה זו תידון בגדרה של הבקשה לגופה על ידי שופט, המוסמך להכריע בבקשה, ולא על ידי רשם אשר מוסמך רק למחוק את ההליך מן הרישום, שכן לכאורה הבקשה הוגשה בגדרי התקופה שנקבע בדין.