ע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ. עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים עתאמנה בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור ) שקבע את אחריות המבקשים לחובות שתי חברות בפירוק, בסכום כולל של כ-6.8 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום 11.6.2008.

1.

המבקש 1 היה בעל המניות העיקרי ומנהל בחברת בלוק הסלע האדום – מפעלי בלוקים בע"מ (להלן: חברת בלוק הסלע האדום ) ; המבקש 3 היה מנהל חברת בני סלים עתמאנה בע"מ (להלן: חברת בני סלים ); המבקש 2 הוא מי ששימש כמנהל בפועל של שתי החברות. במסגרת הליכי הפירוק של שתי החברות, החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור ) לחייב את שלושת המבקשים, ביחד ולחוד, באחריות אישית ללא הגבלה בכל חובות החברות שבפירוק, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. הבקשות הוגשו על ידי המשיב 1 (להלן:

המפרק ) , שסמך בקשותיו על ממצאי חקירתו מעת ששימש מנהלן המיוחד של החברות. בבקשתו פירט המפרק מספר עבירות או מעשים בלתי כשרים שבוצעו, לפי הנטען, על ידי המבקשים ובהם: עירוב נכסים, דיווחים כוזבים במסמכי הנהלת חשבונות, בדו"חות כספיים ובדיווחים לרשויות המס, העדפת נושים והברחת נכסים.

2.

המבקשים הגישו בחודש מאי 2013 ערעור על החלטה זו. במסגרת הערעור, נטען כי בית המשפט הסתמך על חוות דעתו של רואה חשבון שלא נחקר בחקירה נגדית; כי המבקש 1 לא היה מעורב במעשים הנטענים ואינו נושא משרה בחברת בני סלים; כי לא נפל כל ליקוי במסמכים של חברת בלוק הסלע האדום; כי לא יוחס כל מעשה או מחדל קונקרטי למבקש 3; כי לא הורם נטל ההוכחה בנוגע למעשים המיוחסים למבקש 2. בחודש ינואר 2014, הוגשה הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע החיוב הכספי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים, וכי קיים חשש שנקיטת הליכי הוצאה לפועל או הליכי גבייה אחרים נגד המבקשים תסב להם נזק בלתי הפיך (במיוחד ככל שמדובר בהליכים למימוש בתיהם של המבקשים). עוד נטען כי נקיטה בהליכי הוצאה לפועל תפגע אף במעמדם של המבקשים. מנגד, נטען כי לא ייגרם נזק למפרק אם יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, עד להכרעה בערעור הקבוע להשלמת טיעון במועד קרוב (חודש יולי 2014).

3.

המפרק טוען כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, נטען כי נפל שיהוי כבד בהגשת הבקשה, בחלוף חודשים רבים ממועד החתימה על הפסיקתה והגשת הערעור. לגופם של דברים נטען כי אין עילה לעיכוב ביצוע, על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה. לעניין סיכויי הערעור, נטען כי אלה "קלושים עד אפסיים", מכיוון שמדובר בניסיון לערער על ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית. עוד נטען כי חלק ניכר מן הטענות המועלות בערעור כבר הוכרעו על-ידי בית משפט זה בהחלטות קודמות שניתנו בגדר הליכי הפירוק של החברות. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן עיכוב הביצוע, ומודגש כי מדובר בחיוב כספי. המפרק מוסיף כי המבקשים מודים בבקשתם כי הם פרעו חובות אחרים, תוך העדפת נושים פסולה, בסכום כולל של כ-1.6 מיליון ש"ח, ולכן ממילא לא הוכיחו כי אין ביכולתם לשלם את החוב הפסוק. בתשובתו, מציע המפרק כי ייקבע כי הכספים שישולמו לא יועבר לנושים עד להכרעה בערעור. לחילופין, נטען כי אם יוחלט לעכב את ביצוע התשלום, אזי יש להתנות זאת בהפקדה כספית משמעותית של 2 מיליון ש"ח.

4.

כונס הנכסים הרשמי מצטרף לעמדת המפרק כי דין הבקשה להידחות. הכונס הרשמי מוסיף כי אין חשש שמא לא יהיה ניתן להשיב את הכספים שייגבו כתוצאה מנקיטת הליכי הוצאה לפועל, מכיוון שהמוטב הוא המפרק הכפוף להוראות בית המשפט של פירוק. הכונס הרשמי סבור אף הוא כי סיכויי ערעור המבקשים להתקבל הם קלושים, ומצטרף לעמדת המפרק גם בעניין זה.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הלכה היא כי על-מנת לסטות מכלל זה, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום – יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה , פסקה 6 (6.5.2010)). בענייננו, איני נדרש לנקוט עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, שכן די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להביא לדחיית הבקשה. כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, הנחת המוצא היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. זאת, מכיוון שבדרך כלל חיוב כספי אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו בדרך של השבה. במקרה דנן, המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית לתמיכה בטענתם כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע החיוב הכספי. ראשית, המבקשים לא הראו כי אין להם יכולת כלכלית לשלם את הסכום שנפסק או רובו ממקורות הכנסה אחרים (שאינם מימוש בתיהם). שנית, מוטב הכספים הוא המפרק, הפועל בהתאם להנחיות בית

משפט של

פירוק. לכן, גם אם יתקבל ערעורם בסופו של יום, ויבוטל החיוב, ניתן יהיה להשיב את הכספים. בעניין זה, ניתן בזה תוקף של החלטה להצעת המפרק בסעיף 19 לתשובתו, ולפיה עד להכרעה בערעור יישמרו הכספים שייגבו בקופת הפירוק, ולא יחולקו לנושים.

בכפוף להערה אחרונה זו, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין המשיב 1 בסך 5,000 ש"ח.