ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ. צנציפר - חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 2486/06, כבוד השופטת ד' פלפל ) וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש.

במסגרת תובענה שהתנהלה בין הצדדים חויב המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב לשלם למשיבה סך של 4.8 מליון ₪. בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי נתקבלה באופן חלקי ונקבע כי יעוכב הביצוע של כל סכום מעבר ל- 2.2 מליון ₪. בבקשה שלפניי עותר המבקש לעכב את כל הסכום שנפסק.

לטענת המבקש סיכויי הערעור הינם טובים. לטענתו, לא היה מקום לחייבו באחריות לנזקי המשיבה. שכן בפועל מזכירתו פעלה ללא הרשאתו, תוך שהיא זייפה את חתימתו והתחייבה בשמו כלפי המשיבה. בהקשר זה צטט המבקש מתמליל בו

פקידתו מודה שפעלה ללא הרשאתו. בנוסף מפנה המבקש לתלונה שהגישה המשיבה במשטרה בו פרטה את הנכסים שרכשה ממחסן המבקש. פירוט הנכסים מגלה כי אלה אינם הנכסים שפורטו בכתב התביעה, נתון זה מלמד, לשיטת המבקש, שהתביעה הינה כוזבת.

באשר למאזן הנוחות נטען כי נקיטת הליכי גביה לסכום של 2.2 מליון ₪ תעמיד את המבקש בפניי שוקת שבורה. מדובר בסכום שהמבקש, שהינו כבן 74 שנים, אינו מסוגל לשלם. ביצוע פסק הדין יגרום להרס עסקו ופרנסתו של המבקש ויהפוך אותו לחסר פירעון וחסר כל. כן הודגש כי המבקש מפרנס את ביתו הנכה שהינה אם חד הורית וכן את נכדו ובמשק מתגוררים שלושת בניו הבגירים ובני משפחתם שגם להם עלול להיגרם נזק בלתי הפיך ממימוש הנכסים.

2.

מנגד טוענת המשיבה כי סיכוי הערעור קלושים. בית המשפט המחוזי קבע ממצאים ברורים ומנומקים. נקבע כי המבקש, או מי מטעמו, שלח למשיבה כתב התחייבות ובו נכתב כי כ – 5,8000 טון חיטה מאוחסנים במחסני המבקש וכי הוא קיבל הוראה בלתי חוזרת מבעל התבואה בו הוא מתחייב להעביר סחורה זו לרשות המשיבה. בהסתמך על התחייבות זו שילמה המשיבה עבור הסחורה לחברה שממנה נרכשה התבואה. המבקש לא עמד בהתחייבות זו ולא העמיד את הסחורה לרשות המשיבה. באשר לטענת המבקש שהוא לא חתם על ההתחייבות וכי הפקידה שעבדה עימו היא אשר זייפה את חתימתו. הודגש כי טענה זו נדחתה ונקבעו ממצאים עובדתיים המבוססים היטב בחומר הראיות ולכן אין מקום להתערבות בנפסק. יתרה מזו אין נפקות לטענה שהמסמך זויף, שכן נקבע כי הפקידה נחזתה להיות שליחה של המבקש ועל כן היא חייבה אותו בפעולותיה. באשר למאזן הנוחות נטען כי מדובר בפסק דין כספי ואין כל חשש שהמשיבה לא תוכל להחזיר את הכספים שהיא תגבה מהמבקש, באם יתקבל הערעור. מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה שיקול בבקשה לעיכוב ביצוע והוא אף לא פירט את מצבו הכלכלי ושווי נכסיו ולא הציג מסמכים התומכים בטענותיו. חרף קבלת אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, המבקש לא התייצב ולא הגיש בקשה לצו תשלומים. לפיכך יש לראותו, לפי הוראות הדין, כבעל יכולת כלכלית המשתמט מתשלום החוב הפסוק.

3.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס על חומר הראיות. הקונסטרוקציה המשפטית שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, בדבר אחריות מכח השליחות, אותה תוקף המבקש, מבוססת על הממצאים העובדתיים שנקבעו. כך למשל נדחתה גרסתו של המבקש שלא הסמיך את פקידתו לחתום בשמו על מסמכים (עמוד 12 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). כן נקבע כי המשיבה יכלה להניח לאור ניסיון העבר שהיא קיבלה אישור מחייב שהמבקש עומד מאחוריו. טענות נוספות של

המבקש נדונו ונדחו על בסיס הממצאים שנקבעו. רצונו של המבקש ליתן משקל אחר לראיות ועל בסיס זה להגיע למסקנה משפטית שונה אכן ראויה לדיון בערעור, אולם בשלב זה סבורני שלא ניתן לקבוע שהמבקש הוכיח כי סיכויי הערעור נוטים לטובת קבלת הבקשה. נוסף על כן, עסקינן בפסק דין כספי. המבקש לא הניח כל תשתית המלמדת על קיומו של קושי לגבות בחזרה את הסכום הנפסק באם הערעור יתקבל. אינני מקל ראש בקושי הכלכלי אליו עלול להיקלע המבקש, אך מנגד המשיבה זכאית על פי הפסיקה ליהנות מפירות פסק הדין כבר בשלב זה וכאמור המבקש לא הניח תשתית ראויה בדבר מצבו הכלכלי. בנוסף, בית המשפט המחוזי אף נתן משקל לא מבוטל לטענות המבקש בכך שעיכב חלק ניכר מהסכום שנפסק. אולם אם במלאכת איזון עסקינן דעתי היא - לאחר עיון בחומר לרבות מצבו של המבקש על רקע טענות שמופיעות בבקשתו -

שיש לשים את נקודת ההכרעה במקום אחר.

4.

הבקשה מתקבלת בכך שיעוכב כל סכום מעבר לסכום של מליון ₪. אין צו להוצאות.