ע"א 3546/06 יעקב רייפר נ. דליה רייפר(שכטמן תמרה)

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו יעוכבו הליכי הוצאה-לפועל למימוש משכון עד להכרעה בערעור שהגיש המערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט נ' ישעיה).

1.המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עתירה למתן סעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים היחיד של דירת מגורים בפתח תקווה (להלן: הדירה ) וכן עתר למחיקת הערת אזהרה לטובת אשתו, המשיבה 1, בקשר לרכישת הדירה על ידה, למחיקת הערת אזהרה לטובת המשיב 2 בגין התחייבות לרישום משכנתא על הדירה וכן למחיקת עיקולים ושיעבודים שנרשמו על הדירה לטובת נושים נוספים. במסגרת העתירה טען המבקש כי אישתו נטלה, ללא ידיעתו, הלוואה בסך 600,000 ₪ מן המשיב 2 כנגד התחייבות לרשום משכנתא על הדירה, כי רישום שתי הערות האזהרה על הדירה נעשה על סמך מסמכים שחתימתו עליהם זוייפה, כי דבר רישומן התברר לו רק בדיעבד וכי בנוסף לכך הסכם הממון שנחתם בינו לבין אישתו, אשר מכוחו נרשמה הערת האזהרה לטובתה, בטל. בפסק דינו מיום 12.3.2006 קבע בית המשפט כי גרסת המבקש אינה אמינה וכי הרושם שהתקבל הוא שהמבקש שיעבד מרצונו החופשי את הדירה כבטוחה לקבלת הלוואה מהמשיב 2 וחתם על כל המסמכים הדרושים לשם כך, לרבות המסמכים על פיהם נרשמו הערות האזהרה.

2.המערער הגיש ערעור על פסק הדין בו הוא טוען כי בית משפט קמא לא התייחס לטענות שהעלה כנגד הליכי מימוש המשכון בהם נוקט המשיב 2 וכן לטענותיו בעניין בטלות הסכם הממון שנחתם בינו לבין אישתו. עוד מלין העותר על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא והוא טוען כי הוכח על ידו שהמסמכים אשר על בסיסם נרשמו הערות האזהרה נחתמו ללא ידיעתו וכי חתימתו עליהם זוייפה. לאחר הגשת הערעור נודע למערער כי הוצא צו לפינוי הדירה, שנקבע ליום 4.6.2006, ובעקבות זאת עתר המערער בפני בית משפט קמא לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכון המוטל על הדירה. בית משפט קמא דחה את הבקשה ביום 29.5.2006, ומשכך הגיש המערער את הבקשה שבכאן. המערער טוען כי סיכויי הערעור שהגיש טובים. עוד טוען המערער כי אם לא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, שכן הוא יפונה מן הדירה והיא תימכר לצד שלישי. מנגד, כך טוען המערער, למשיבים לא ייגרם כל נזק אם תתקבל הבקשה נוכח הערות האזהרה הרשומות לטובתם. עוד טוען המערער כי כונסת הנכסים, המשיבה 3, לא צירפה אותו כצד לבקשה לחידוש הליכי ההוצאה לפועל ואף לא המציאה לו בקשה זו וכי רק מן הטעם הזה יש מקום להיעתר לבקשתו. מכל הטעמים הללו מבקש המערער כי בית משפט זה יורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בהם נוקטים המשיבים 2 ו-3 למימוש המשכון המוטל על הדירה, ובפרט על עיכוב פינויו ממנה, עד להכרעה בערעור שהגיש.

3.המשיבים 2 ו-3 מתנגדים לבקשה והם טוענים כי סיכויי הערעור קלושים ביותר, בהדגישם כי טענות המערער נדחו מטעמים שבמהימנות וכי הלכה היא שערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית. עוד טוענים המשיבים 2 ו-3 כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתם נוכח העובדה שהמערער אינו מתגורר בדירה ואינו מחזיק בה. בנסיבות אלה, כך טוענים המשיבים 2 ו-3, הליכי הפינוי מן הדירה כלל לא מתנהלים כלפי המערער אלא כלפי השוכרים המתגוררים בה וגם הליכי ההוצאה לפועל אינם מתנהלים כלפיו כי אם כלפי אישתו, המשיבה 1. המשיבים 2 ו-3 מוסיפים וטוענים כי נוכח חלוף הזמן חובה של המשיבה 1 גדל והולך, והוא עומד כיום על 1,232,480 ₪. כל עיכוב נוסף במימוש הבטוחה, כך נטען, עלול לגרום לכך שבסופו של יום לא יהיה בה כדי לכסות את החוב. בנסיבות אלה ונוכח מצבם הכלכלי של המערער ושל המשיבה 1, טוענים המשיבים 2 ו-3 כי הנזק שייגרם להם כתוצאה מעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הינו בלתי הפיך. לבסוף טוענים המשיבים 2 ו-3 כי אם יזכה המערער בערעור שהגיש ניתן יהיה לפצותו בגין הנזקים שייגרמו לו, והם מזכירים בעניין זה כי המשיב 2 הינו בנק וכי איתנותו הכלכלית אינה מוטלת בספק.

4.דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו והמבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט שסיכויי הערעור טובים וכן שמבחינת מאזן הנוחות פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , תק-על 2004(4) 1015, פסקה 6 (2004) (להלן: פרשת שטיינר )); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ , תק-על 2005(2) 987, פסקה 4 (2005) (להלן: פרשת מוזס )). עוד נפסק כי שיקולים אלה תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה, וכי רק מקום בו מגיע בית המשפט למסקנה כי סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריכם, עובר מרכז הכובד אל השיקול הנוגע לקושי שבהשבת המצב לקדמותו (ראו: ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , תק-על 2004(3) 928, פסקה 3 (2004) (להלן: פרשת שכטמן ); פרשת מוזס , פסקה 4) . במקרה דנן עיקר טענותיו של המערער בערעור נסובות על הקביעות העובדתיות ועל ממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית. טענות ממין זה אין בהן ככלל כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור והן אינן מצדיקות, אפוא, מתן סעד זמני בערעור (ראו והשוו: פרשת שטיינר , פסקה 6; פרשת שכטמן , פסקה 3; ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2003(2) 3232, פסקה 4 (2003)). זאת ועוד - מטיעוני הצדדים עולה כי המערער אינו מתגורר בדירה. על כן, ובניגוד לאמור בבקשה, ההליכים לפינוי הדירה אינם מתנהלים נגדו וגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. המערער ישלם למשיבים 2 ו-3, יחד, שכר טרחת עורך-דין בסך של 7,500 ₪.