רע"א 1705/08 אחמד עבדלטיף גזאוי נ. תחסין מחיי -אלדין ואח'

בפניי בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.1.2008 אשר הורה למבקש לפנות את החלקה נשוא הבקשה מכל חפץ ואדם ולהחזיר את החזקה בחלקה לידי המשיבים עד ליום 30.4.2008 בשעה 12:00.

1.

בין הצדדים התנהלו הליכים ארוכים ורבים, הנמשכים מאז שנת 1990. עניינם של ההליכים חלקת קרקע בטמרה (להלן: החלקה ) אשר בבעלות המשיבים ואשר המבקש (ולפני כן אביו המנוח של המבקש) מחזיק בה מאז 1956, ומאז 1970 שילם בגין השימוש בה דמי שכירות. בשנת 1989 דרשו המשיבים מהמבקש לפנות את החלקה, ומשסירב לעשות כן הגישו נגדו תביעה לסילוק יד בבית משפט השלום בחיפה. בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר) דחה את טענת המבקש כי הוא דייר מוגן והורה על פינויו מהחלקה. ערעור שהוגש על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי התקבל (הרכב כבוד השופטים מ' סלוצקי, ד' ביין, י' גריל), ונקבע כי המבקש אכן הינו בגדר דייר מוגן וכי אין לפנותו מהחלקה. הקערה נהפכה שוב בבקשת רשות ערעור - אשר נדונה כערעור - על ידי בית משפט זה (רע"א 2701/95).

2.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, ביום 27.5.1999, כי המבקש אינו בגדר דייר מוגן בחלקה ולכן עליו לפנותה. יחד עם זאת קבע בית משפט זה, מפי כבוד השופטת ד' ביניש (כתוארה אז), כדלקמן:

"נראה לי כי יש להתנות את ביטול הרשיון ואת פינוי המשיב [המבקש בענייננו - י.ד.] מהחלקה בפיצוי הולם עבור ההשקעות שהשקיע בחלקה ועבור הוצאותיו בגין חיסול עסקו המתנהל בחלקה מזה שנים רבות...

סוגייה זו, בדבר הפיצוי המגיע למשיב, לא התבררה בערכאה הראשונה. לפיכך, אם דעתי תישמע, יוחזר התיק לבית משפט השלום על מנת שיכריע בשאלת הפיצוי המגיע למשיב. לצורך ההכרעה בשאלה זו יותר לצדדים להביא ראיות ולהשמיע את טענותיהם בפני בית המשפט. פינויו של המשיב מהחלקה יותנה בכך שהמבקשים [המשיבים בענייננו - י.ד.] ישלמו למשיב את סכום הפיצויים כפי שיקבע על ידי בית המשפט קמא. אין בתוצאה זו כדי לפגוע בזכותם של המבקשים לתבוע דמי שימוש ראויים בגין תקופת החזקה בחלקה."

3.

בהתאם להחלטת בית משפט זה, הוחזר התיק לבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' טובי), אשר בהחלטתו מיום 18.6.2003 קבע כי:

"למעשה אין כיום מחלוקת לגבי כך שהנתבע [המבקש בענייננו - י.ד.] חייב לפנות את החלקה נושא הדיון. השאלה היחידה שנותרה להכרעה, לאור פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 27.5.1999, עניינה הפיצוי המגיע לנתבע בעבור ההשקעות שהשקיע בחלקה ועבור הוצאותיו בגין חיסול העסק המתנהל במקום."

4.

בהליך שהתנהל בפני בית משפט השלום בחיפה, טענו המשיבים כי מהסכום שייפסק לטובת המבקש כפיצוי בגין ההשקעות שאותן השקיע בחלקה ועבור הוצאותיו בגין חיסול עסקו, יש לקזז את הסכום המגיע להם בגין דמי שימוש ראויים (להלן: טענת הקיזוז ). בית משפט השלום (כבוד השופט א' טובי) קבע כי אין מקום להידרש, במסגרת ההליך שבפניו, לטענת הקיזוז של המשיבים, וקבע כי על המבקש לפנות את החלקה, בכפוף לכך שהמשיבים ישלמו לו סכום של 437,668 ₪ נכון ליום 5.10.2004.

5.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב כבוד סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג וכבוד השופטים י' כהן ור' שפירא), אשר קיבל את הערעור, קבע כי היה על בית משפט השלום לדון בטענת הקיזוז ולהכריע בה, ואף קבע כי על פי הראיות שהיו בפני בית משפט השלום, עמדה למשיבים זכות קיזוז מלאה כנגד סכום החיוב שהוטל עליהם, "וממילא אין עוד כל הצדקה להמשיך ולעכב את מועד הפינוי." על כן נקבע, כי על המבקש לפנות את החלקה מכל חפץ ואדם, ולהחזיר את החזקה בחלקה לידי המשיבים עד ליום 30.4.2008 בשעה 12:00.

6.

ביום 21.2.2008 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 15.4.2004 הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי, שנועדה לעכב את הליכי הפינוי עליהם הורה בית המשפט המחוזי עד להכרעה של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור, ואם הרשות תינתן - אזי עד להכרעה בערעור.

7.

יוער, כי בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה (על ידי כבוד סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג). בית המשפט המחוזי ציין כי השאלה שבמחלוקת היתה האם קיים חיוב כספי המוטל על המשיבים בגין השבחת החלקה, וזאת לאחר שיופחתו ממנו דמי השימוש הראויים שלהם הם זכאים; דהיינו, מדובר על סעד כספי שנשלל כביכול מהמבקש, ולכן היה על האחרון להגיש תצהיר מפורט המצביע על הניסיונות שנעשו כדי למצוא מקום חילופי, עלותם וכן להתייחס למקורות הכספיים הנוספים העומדים לרשותו. בהעדר תצהיר כאמור, נדחתה הבקשה.

8.

לטענת המבקש, במשך השנים שמאז פסק דינו של בית משפט זה במסגרת רע"א 2701/95, הוא עשה מאמצים למצוא לו ולבני משפחתו דיור חילופי ומקור פרנסה חילופי, אלא שהחלופות כרוכות בעלויות כספיות רבות, וההנחה שהיתה גלומה בהחלטתו של בית משפט זה משנת 1999 היתה כי טרם הפינוי יהיה בידי המבקש סכום הפיצוי שיאפשר לו למצוא מקום מגורים חילופי. אלא שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הותיר את המבקש ללא פיצוי כלשהו, ועל כן אין בידיו כעת למצוא פתרונות חילופיים. לטענת המבקש, מדובר בנזק בלתי הפיך ושום פיצוי כספי עתידי לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו, שכן המבקש ובני משפחתו עלולים למצוא עצמם מושלכים לרחוב בלא קורת גג.

9.

המשיבים מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתם, לא יעלה על הדעת כי במשך תשע שנים (מאז מתן פסק הדין ברע"א 2701/95) לא מצא המבקש דיור חילופי ומקום חילופי לניהול עסקו. עוד מדגישים המשיבים, כי בפסק דינו של בית משפט זה לא היתה כל כוונה לשלול מהמשיבים דמי שימוש ראויים וכי קבלת טענת הקיזוז על ידי בית המשפט המחוזי משמעה תשלום לכל דבר ועניין, כפי שנקבע בפסק הדין. לטענת המשיבים, מאז מתן פסק הדין ברע"א 2701/95 ידע המבקש כי פינויו מהנכס הוא שאלה של זמן. יתרה מכך, משך כל התקופה ממשיך המבקש לא לשלם את דמי השימוש הראויים וכן לא שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו בבית המשפט המחוזי. לטענת המשיבים, סיכויי הערעור להתקבל "אינם מזהירים". עוד מוסיפים הם כי בסופו של יום לא יהיה קשה כלל להחזיר את המצב לקדמותו, שכן אם המשיבים יחויבו לשלם למבקש סכום כלשהו - הם יעשו כן.

10.

כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין וכי על המבקש את העיכוב להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 8075/07 ע.ר.ג. החזקות מפרץ חיפה בע"מ נ' מונוטון בנין והשקעות (1996) בע"מ (לא פורסם, 4.3.2008). עוד נפסק כי שיקולים אלו תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה, וכי רק מקום בו מגיע בית המשפט למסקנה כי סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריכם, עובר מרכז הכובד אל השיקול הנוגע לקושי שבהשבת המצב לקדמותו (ראו: ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 6.7.2006); ע"א 3546/06 רייפר נ' רייפר (לא פורסם, 6.7.2006)).

11.

במקרה דנא, מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור (ויוער, כי בפני המבקש ניצבת משוכה גבוהה למדי, בדמותה של ההלכה הקובעת כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק כאשר עסקינן בשאלות בעלות חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת) - שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים את מתן הסעד המבוקש, קרי, עיכוב ביצוע פינויו של המבקש מהחלקה.

12.

אמנם, אין מחלוקת כי המבקש ידע שייאלץ לפנות את החלקה כבר משנת 1999, עת ניתן פסק דינו של בית משפט זה במסגרת רע"א

2701/95 , וכך אף קבע בית משפט השלום, שעל פסק דינו סומך המבקש את ידיו. המחלוקת היחידה שנותרה הינה בדבר סכום הפיצוי המגיע למבקש, והאם יש לקזז מסכום זה את דמי השימוש הראויים, אם לאו. יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שהמבקש יושב בחלקה מזה עשרות שנים, ובהתחשב בכך שאם לא יעוכב הפינוי צפוי המבקש, לטענתו, למצוא עצמו ללא קורת גג לו ולבני משפחתו, הנזק אשר עלול להיגרם לו מצדיק את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע.

13.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי אין לנקוט בהליכי פינוי של החלקה נשוא ההליך, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. המבקש יפקיד, עד ליום 11.5.2008, ערבות בנקאית בסך של 50,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבים - אם יהיו כאלה - כתוצאה מעיכוב הביצוע. היה ועד למועד האמור לא תופקד הערבות האמורה בתיק בית המשפט, יתבטל עיכוב הביצוע מאליו.